"אז תגיד, למה באמת אינך עובד?"
את השאלה הזו אני מפנה לחבר ותיק, שלום שמו (אמיתי, לא בדוי) שמזה שנתיים 'מחלטר' ואינו עובד בעבודה מסודרת. מאחר שמדובר בבחור עם ראש על הכתפיים, מוכשר באופן לא רגיל, חרוץ ושקדן ובעיקר מסודר עם תואר של רואה חשבון, מוזר בעיניי שהוא עדיין לא השתבץ בעבודה מסודרת.
"רוצה באמת לשמוע?", הוא מפתיע. :ובכן, יש לי בעיה - המעסיקים משום מה לא רוצים אותי.
הקשבתי לסיפורו שאותו אני מביא כאן, ואחרי שתשמעו את הדברים שאני מביא כהווייתם וכפי שיצאו מפיו, אשמח אם יאיר, נפתלי או כל היתר שרוממות הדאגה לציבור החרדי בגרונם, יידעו להסביר לי, או לשלום או לשכמותו, איך בדיוק הם רוצים לגרום לציבור החרדי "לצאת למעגל העבודה" באמצעות תמריצים מעודדים בדמות קיצוץ חד בקצבאות וסגירת הכוללים, הכל מתוך דאגה כנה כמובן, כל עוד היציאה אינה מובילה לשום מקום.
שלום הוא אברך בן 35. לאחר כמה שנים שבהן עבד בעבודה תורנית, החלט לממש את כישוריו ופנה ללימודי ראיית חשבון. לשם כך היה עליו ראשית להשלים בגרויות, והוא עשה זאת במכינה. ביום המשיך לעבוד בעבודתו, בערבים למד מתמטיקה ואנגלית ובערבים השלים פערים. כל זאת, כשהוא מפרנס יחיד למשפחתו שמנתה אז חמישה ילדים.
בשנים הבאות הוא נכנס למערכת לימודים תובענית. אחרי הכל ראיית חשבון זהו מקצוע קצת יותר מורכב מלימודי משפטים או הנדסה, אך שלום, שכפי שציינתי הוא גם ברוך כישרונות, אבל בעיקר אדם עם עצבי ברזל, עושה את הבלתי יאומן והוא שורד. שורד שנה ועוד שנה של לימודים, מסיים בהצלחה מבחן ועוד מבחן, ואבל לצד הציונים הגבוהים המינוס דווקא מעמיק, ההלוואות תופחות.
ההורים מנסים לעזור, הגיסים תומכים, גם המשפחה עצמה מצטמצמת ומנסה לחיות ממה שיש, הדרך אמנם קשה אך שלום ומשפחתו יודעים שאחרי השנים הצחיחות תימצא בסופו של דבר העובדה ששכרה יהיה בצדה ואז הם יפוצו על השנים הקשות שקדמו לה.
הלימודים מסתיימים כששלום הוא מהיחידים בכיתה שהחלו את הלימודים וגם סיימו אותם בהצלחה, ואז מתחילות שלוש שנים של סטאז'. יום יום נוסע שלום לירושלים, שם הוא מועסק במשרד רואה חשבון יוקרתי וידוע שם. הוא עושה חיל ומטפל בלקוחות הגדולים של המשרד, אך בניגוד למחמאות שהוא מקבל מהבוס, השכר הוא של סטאז'ר, מעט יותר משכר מינימום.
חלפו השנים, תקופת הסטאז' מסתיימת ושלום, עטור תעודות מצוינות, מצויד במכתבי המלצה חמים של המעסיק ושל הלקוחות שבתיקיהם טיפל, אפילו שנים של ניסיון כבר מאחוריו, יוצא סוף סוף לדרך. הוא משגר קורות חיים לכל יעד, וזה בעצם מה שהוא עושה כבר שנתיים. מנסח שוב ושוב את קורות החיים שאותם הוא שולח בוקר צהריים וערב, בינתיים ללא תוצאות.
"למי לא פניתי?" הוא מספר בכאב. "לחברות, למשרדי ממשלה, למוסדות. בשלב מסוים החלטתי לקבל כל משרה שתוצע לי, ולו של מנהל חשבונות פשוט, על אף שסיימתי לימודים של רואה חשבון, העיקר שתהיה לי עבודה שאוכל באמצעותה להכניס קצת כסף הביתה. אבל אף על פי שהיו לי כמה פידבקים מעניינים, עבודה עדיין אין לי".
"ולמה. איך תסביר זאת?"
"פשוט מאד. אחד המעסיקים הפוטנציאלים לא התבייש לומר לי, שכששאני מוסיף בקורות החיים את המילים המפלילות 'השכלה: ישיבתית' אני גורם לכך שאוטומטית המסמך יועבר לתחתית הערימה. מה לעשות, הציבור הישראלי לא בשל עדיין לתעסוקת חרדים. כשהוא מריח ריח של חרדי, הוא נרתע מיד".
"זו האשמה חריפה".
"נכון, אבל זו המציאות שאני נתקל בה מדי יום. פגשתי כבר כמה כמוני שנמצאים במצב דומה, וגם הם אומרים את אותן מלים: מדברים היום הרבה על תעסוקת חרדים, אך בוא נראה את המפעל הראשון - זה שמפעיל קווי ייצור מיוחדים לציבור החרדי שנחשב לצרכן העיקרי שלו - שיסכים לקלוט חרדים במשרד. החרדים נתפשים - בזכות הכתבות המחמיאות בתקשורת - ככאלו שלא עובדים, שעושים בעיות, שיחפשו עצמות בחצר ויצעקו שבת ביום שני. אז למה להכניס אותם לתוך המשרד?
"לא תאמין. היו לי כבר כמה פעמים שקראו לי. הגעתי לראיון, והמזכירה שרואה אותי נכנס היתה בטוחה שהגעתי להתרים לצדקה... הרי אין הסבר אחר לעובדה שאברך עם חליפה שחורה ומגבעת נכנס למשרד מלבד קופת הצדקה שהוא לוטש לה כנראה עיניים. אבל גם אחרי שעברתי את המשוכה הזו וכבר נכנסתי לראיון, אני שם תמיד לב להלם הראשוני ולמבטים שאומרים 'רגע, אבל איך הדבר הזה בדיוק נופל כאן'. אז אני מציג תעודות, מראה ציונים, חושף את ההמלצות החמות (ראיתי אותן, וניכר כי כותביהם באמת יצאו מגדרם, י.ה), אבל מקבל תמיד את התשובה הצפויה כעבור כמה ימים בתיבת הדואר: מצטערים, אבל לא התקבלת. כנראה שבישראל של 2013 מראה של זקן ופיאות עוד מרתיע. מה לעשות, זו המציאות".
וזהו זה, כך זה נמשך שנתיים. שנתיים שבהן הוא פה ושם עושה עבודות פרטיות לבתי עסק שמבקשים לסדר את המאזן בסוף השנה, ובעיקר צובר חובות. הכנסות אין, ולחיות כידוע עולה כסף.
ויש להם מסר אחד לאברך החרדי שחושב להתפתות להצהרות המקסימות של נפתלי בנט ושות', על חשיבות ההשתלבות בהכשרה מקצועית ולימוד לתואר שאמור להביא כסף: רק את הטעות הזו אל תעשו. אם אחרי הלימודים אין עבודה, למה לפנות לכיוון הזה?
זהו, עד כאן סיפורו של שלום. כעת, למרות שאני ספקטי (או ריאלי, איך שתרצו) אני מפרסם כאן את כתובת המייל שלי [email protected] בציפייה לתגובות. אם בתוך מאות הטוקבקים והתגובות הצפויות והענייניות בנוסח "לכו לצבא פרזיטים/מגדלים זקן כמו בימי הביניים ועוד יש לכם טענות/מי ביקש מכם להביא ילדים" וכו', אמצא גם מייל אחד שיגלה שהמסקנה אינה נכונה והוא יציע מקום עבודה לשלום, הכל היה שווה ואני בנוסף לכך גם אהיה כאן שוב כדי לעדכן, ולהתנצל.
אבל כל עוד שזה לא קורה, אין לכם ברירה אלא להביט מול המראה שהציב מולכם שלום, ולהסכים עם המסקנה העגומה שלו שרבים בציבור החרדי כבר הפנימו אותה מזמן: המטרה אינה להוציא את החרדים לעבודה, אלא להוציא אותם מעולמם.
הכותב הוא כתב כלכלה וצרכנות בעיתון החרדי "המודיע"