"נשות הכותל" אני מרחמת עליכן

ענת הופמן את מקבלת ממני רחמים וכעס. רחמים, כי התחושה הדחויה עמה גדלת, באמת לא נעימה ודי הגיוני שאת מנסה להחזיר את כבודך. וכעס, כי לא הלכת לטפל בעצמך, תראי איזה בלגן נוצר

יש לי וידוי: אנשים שקרנים מכל סוג שהוא, מצליחים להפיל אותי למקומות מאוד קשים. 

זה אחד הדברים הכי קשים לי בחיים. אפילו שקרנים לייט, כאלו שמסובבים את הסיפור שלא ישימו לב שזה שקר. או אפילו כאלו שמעגלים פינות ודוחפים לעבר המטרה בלי לשים לב שהם פשוט לא אמינים. 

ישב מר נתן שרנסקי, ייגע את מוחו רבות, קיבל את ברכתו של ראש הממשלה למתווה פרי ידיו - ולבסוף, לאחר שלל פתרונות שעלו וירדו ושוב עלו, נראה היה שהגיעה הפשרה המיוחלת שתוסכם על נשות הכותל הצדקניות שמייחלות לשאת תפילה בשריד בית מקדשנו. 

אך כל המאמצים עלו בתוהו, כאשר נשות הכותל חזרו בהן: הן לא תסתפקנה במתווה שרנסקי. האם הן באמת התחרטו להן פתאום? או שמא היתה כוונה אחרת מלכתחילה? בהמשך נדע. 

אני חייבת כמובן לשאול את השאלות שלי, כי קשה לי אחרת. בכל זאת התרשמתי מאוד מהדאגה הכנה לנשים ומהמלחמות להוציא אותן מקיפוח, זה מבורך בעיניי. אבל פתאום קלטתי משהו. 

הגדנה לי, מה הקטע שלכן, הא? תפילה עם טלית ותפילין בכותל? אם נסתכל רגע על מצוות, אזכיר לכן שתפילה אינה חיוב לאישה. אני יכולה לקום בבוקר, לא להתפלל ועדיין אחשב ליהודיה כשרה. קטע, אה?

נשות הכותל לא רוצות להילחם על כבוד הדת או זכויות נשים

לעומת זאת, ישנן מצוות שמחייבות נשים. ונלך על הבסיס: נידה חלה והדלקת הנר. 

מישהי מכן חשבה ללכת ולהילחם מלחמת מקוואות? כן, המקום הזה שמאות אלפי נשים מגיעות אליו מדי ערב מכל שכבות וגווני האוכלוסיה ומבקשות לטבול במי גשמים לאחר ימי הנדה. כל כך הרבה מקוואות זקוקים לקידום, ליחסי ציבור, לתורמים, לסיוע לבלניות שמקבלות שכר נמוך מאד עבור עבודה לא קלה בכלל. האם על זה נלחמתן? לא ראיתי. 

האם בעוד ירושלים בוערת במלחמות השבת, באתן להילחם על שמירת השבת? לא ראיתי. האם יצאתן לערוך מצוות הפרשת חלה המונית לזכות את בנות ישראל היקרות? לא ראיתי. האם לחמתן למען הנשים החרדיות שלא יקצצו להן תקציבים, על מנת שלא תצטרכנה לעבוד קשה יותר? לא ראיתי. 

אבל מה? תפילה בכותל, וואלה, זה כן! מלחמות ששוות מאסר מבחינתכן. נראה לכן שאם תילחמו על תפילה, אז יתר הדברים כאן בעולם יסתדרו מאליהם? אחר כך ראיתי שמפריע לכן מאוד שאם לגבר מותר, גם לכן מותר.

רגע, שוויון מלא? זה מצחיק.  

קודם תדרשו מבנה פיזיולוגי זהה, אחר כך תלכו לעבוד בכל עבודה שגבר עובד בה, החל מסלילת כבישים ועד ניקוי רחובות, תקיימו את כל המצוות שגבר חייב בהן וכמובן, מהיום אתן זורקות את הזבל, כן? 

זה מצחיק לדרוש שהכל יהיה אותו דבר. תהיו נשים ותתגאו בכך שאתן נשים! למה לחפש כל הזמן מה לגבר מותר? תתחילו להילחם על מה שמגיע לנו הנשים! אני מוכנה להצטרף ולסייע למען נשים במצוקה, נשים מוכות, נשים שלא מקבלות שכר הולם, נשים שאינן זוכות לסיוע כספי כשהן צריכות לשלוח ילדים למטפלות פרטיות, אין להן עוזרת בית וכורעות תחת נטל העבודה והטיפול בבית בילדים, חסר על מה להילחם?

ענת הופמן: "אורתודכסי זה לא נורמלי"

אבל, הנה כאן מגיע האבל הגדול והמצער. נשות הכותל לא התחרטו בכלל על מתווה שרנסקי, מהסיבה היחידה, שהן לא התכוונו לקבל אותו מלכתחילה.

אומנם אני חרדית, אבל מעט אנגלית אני מצליחה להבין. יצא לי להאזין לראיון שהעניקה ענת הופמן בראש חודש אדר, לאחר פרשת סתיו שפיר,  ל-BBC  שם אמרה בין היתר "אל לנו לערב אורתודוכסיה ונורמליות". או בתרגום חופשי - אורתודוכסי זה לא נורמלי.

המראיין שאל אותה בהמשך שאלות  נוקבות ובלתי מתפשרות ואחת מהן: "האם הטיעונים שלכן הם רק לגבי הכותל, או האם הנקודה שלכן רחבה יותר לגבי יהדות?" הופמן בתגובה: "זו שאלה מצוינת. אני חושבת שכשאתם משנים את המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, אתם בעצם שואלים 'למה לא' לגבי מבחר של בחירות חיים שהוכתבו לישראלים על ידי המונופול האורתודוכסי. אני שואלת גם, מדוע האורתודוכסים הם היחידים שאחראיים על נישואין וגירושין בישראל? אין לנו נישואין אזרחיים בישראל, או רפורמים, או קונסרבטיביים, או חשוב מכך: גירושין רפורמים או קונסרבטיביים". או בתרגום חופשי, אתה צודק, הכותל הוא רק ההתחלה. לאחר שנכבוש אותו נמשיך הלאה להשליט את הרפורמיות והקונסרבטיביות.

את מקבלת ממני רחמים וכעס, לכי טפלי בעצמך

אז די, ענת הופמן, נו באמת! למה לא להגיד מיד בהתחלה שאתן רפורמיות שמחפשות שליטה רפורמית וקונסרבטיבית? אולי הבלגנים היו מתקיימים בצורה שונה? למה ללכת בדרך מסובכת אם אפשר להגיד בפרצוף? איפה העוז, הנחישות, חוסר הפחד, אה? 

רק חבל לי מאוד שקראתי ציטוט שלך בהארץ ובו שאלו אותך "מה באמת מניע אותך?" ואת ענית: "השאלה 'למה לא' ". 

אני אסביר לך גם מה המקור של ה”למה לא” הזה. אחי, (זה סיפור אמיתי) הוא גאון. אני בצלו של אח גאון. ובתור מי שכל החיים נכשלה בלימודים, גם לי אמרו את זה "למה את לא יכולה להיות כמו רון הגאון?" אז ה”למה לא” הזה נשאר איתי. 

נשאר איתך יקירה ומכאן, את מקבלת ממני רחמים וכעס. רחמים, כי התחושה הדחויה עמה גדלת ונותרה חקוקה בך, באמת בלתי נעימה ודי הגיוני שאת מנסה לעשות הכל כדי להחזיר את כבודך האבוד וכעס, כי לא הלכת לטפל בעצמך, תראי איזה בלגן נוצר. 

עם כל הרחמים על התחושה הבאמת בלתי נעימה שאת סוחבת על עצמך ומאבקי הכוח שנדמה לך כי יחזירו את הכבוד שאבד לו, לא אנו אשמים בכך. בבקשה, אל תהפכי את הבעיה האישית שלך לבעיה של כולנו.

הטור פורסם באתר nrg