למה החרדים לא אוהבים ביקורת חילונית

למה החרדים מפחדים מביקורת ומדוע הם כל כך חרדים לתדמיתם * מתי הורוביץ מצביע על הבעיתיות בביקורת עוינת והצגתה כבונה

ידידי דוד רוזנטל שאל לפני מספר ימים "למה החרדים מפחדים מביקורת?" 

בטורו המצוין הוא משיב כמענה ישיר שזה נובע מ"אמונה רווחת שכל ביקורת המושמעת על המתרחש במגזר החרדי היא פגיעה בתדמית".
בהמשך דבריו הוא גם מסביר את הטעות שבתגובת הפחד - משום שלמעשה 'אי ביקורת' גוררת העצמת הבעיות ומעגליות של הסתרה והעמקת הבעיות.

אבל אני רוצה להתייחס לרובד נוסף שאולי יתן מבט אחר:

• "מה הבעיה בפגיעה בתדמית"?
• למי אכפת שפוגעים בתדמיתו?

בדרך כלל צריך להפסיד משהו בכדי שתיווצר פגיעה בשל תדמית.

אם עולה לרשת סרטון של ערבים שצוחקים על היהודים וטוענים לאמיתות האיסלאם - אין בו בכדי לגרום תחושות קשות של פגיעה בתדמית. כי אין לנו שום הפסד מזה.

אם לעומת זאת יצא סרטון של אמריקאים שצוחקים על היהודים ודתם - כן נחוש פגיעה בתדמית - כי זה מאיים עלינו במניעת עסקים עם אמריקאים, וביחס פחות מכיל ומקבל בין האמריקאים.

כך גם לגבי ראש הממשלה שאינו מפחד מביקורת מהאזרח הקטן כי היא לא פוגעת בתדמיתו, ואילו האזרח הקטן מפחד מביקורת שתבוא מכיוונו של ראש הממשלה - כי היא תפגע בתדמיתו. יש לו מה להפסיד מכך.

אם ישנה אמונה רווחת כזו - שביקורת היא פגיעה בתדמית, משמע מתעוררים פה מנגנוני הגנה פנימיים אפשר לומר אף תת-מודעים שיש כאן הפסד.

ההפסד הוא בדומה לדוגמה ביחס לאמריקאים, החרדי המצוי חושש שאם ידברו בגלוי על שחיתות בניהול מוסדות חינוך - יקצצו לו יותר, יעליבו אותו יותר, ידחו אותו יותר. הוא יפסיד מזה.

הפיתרון אם כן הוא לא לפנות לבקשת הצדק שבאדם ולטעון ש"מי שטוען שהוא מושלם בוודאות הוא משקר" - כי מי שמפסיד לא איכפת לו לשקר.

במשך שנים הציבור החרדי בישראל מרגיש אגוז מיטלטל בין גלי הים, אם הרוח שקטה יש לו מנוחה וזכויות אזרח בסיסיות, אם ישנה סערה הוא מיטלטל כמשחק בידי הפוליטיקאים שמחליטים מאלו זכויות בסיס לנשל אותו (ילדים שלומדים בקאראוון עלוב קפוא בחורף וקודח בחום) ומה להשאיר לו (240 ש"ח פרס תנחומין על הקדשת חייו ללימוד תורה).

ברור שנוצר פחד שאם החינוך החרדי אינו מוצלח - "אז למה אתם דורשים עצמאות ותכני לימוד שונים?" אם כן חייבים לשקר שהכל מוצלח אצלנו בחינוך.

ואם האדמו"ר ההוא מנהל את חייו לפי שיקולי הנדל"ן שלו - החניך עשוי לאבד אימון בכל בעלי הסמכות - ולכן חייבים להסתיר את זה. מחרדה והפסד החינוך.

מה הפיתרון?

הפיתרון הוא להגביר את תחושת הביטחון העצמי וכן יציבות אמיתית שתפחית את האפשרות להפסד.

אם ייקבעו זכויות אזרח בסיסיות שהחרדים מקבלים בלי צורך לקבץ נדבות וכספים קואליציונים - אזי תגבר תחושת הביטחון, ממילא מנהלי המוסדות יהיו פנויים לחינוך אמיתי, כיום הם עסוקים בלהכין כל שנה מחדש עשרות מסמכים ובקשות תקציבים.

אם יפסיקו ללעוג על החרדים מתוך דימוי סטריאוטיפי, אזי יפחת הצורך המתמיד במגננה וניסיון להעלות את הדימוי העצמי באמצעות הכרזה "אצלנו הכל מושלם".

ומה עם בעיות פנים חרדיות ומגננה עצמית בה חייבים להגן על כבודו של מי שנתפס כבעל סמכות?

פה הכדור נמצא אצלנו - להעמיק בערכי היהדות ולזכור כי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".

כך נוכל תמיד להצביע בכנות ויושר על דמויות המופת שהיהדות מצמיחה ולומר "לך בדרכיו", ולתלות את השאיפות הגבוהות, הצדק והשלמות - בדמותו הבלתי נתפסת של האלוקים.

ואם וכאשר נצפית מעידה, נצביע בכנות ויושר אפילו צדיקים נופלים, על אחת כמה וכמה שעלינו להתאמץ שלא ליפול.

כאשר עומדים על רגליים יציבות, אין סיבה לבהלה ופחד מתדמית ופגיעה.