בתקשורת

פצצה דמוגרפית בלי תינוקות - כלכלת גרמניה בסכנה

ירידה חדה בגודל האוכלוסייה מאלצת עיירות להרוס בתים, כוח העבודה מזדקן - ובעוד פחות מיובל יהיו במדינה שני עובדים על כל פנסיונר כדי למנוע משבר, גרמניה צריכה להביא מהגרים, להקל על אמהות שרוצות לעבוד ולאפשר למבוגרים לעבוד אחרי גיל הפרישה

במבט ראשון, העיירה זוננברג במרכז גרמניה, עם שורות של בתים גדולים שנבנו כשהיתה מרכז משגשג לייצור צעצועים, נראית מסודרת ואמידה. ואולם הייקו פויגט, סגן ראש העיר, מצביע על כמה עשרות בתים ריקים שלדעתו לעולם לא יימכרו.
המציאות היא שאוכלוסיית גרמניה מצטמקת - ועיירות כאלה מתאמצות להסתיר את הריקנות. פויגט כבר פיקח על הריסתם של 60 בתים ו–12 בלוקים של דירות, שפינו מקומם למדשאות במתחמים הצפופים לשעבר. "אנחנו רוצים שהעיירה תמשיך להיראות טוב", הוא אמר.

אין מקום שבו ניכרת כל כך השפעתה של הנפילה בשיעור הילודה בגרמניה בעשור האחרון כמו באזורים הכפריים. הבעיה הזאת היא בעלת השפעות מפחידות על הכלכלה ועל רוחה של היבשת כולה. באזורים מסוימים, יש סימנים בולטים לחצרות מוזנחות, חלונות שסגורים בקרשים וחששות מכך שמערכת הביוב כל כך ריקה שהיא עלולה להפסיק לתפקד. כוח העבודה מזדקן במהירות, וקווי הייצור מתוכננים מחדש כדי שהעובדים לא יצטרכו להתכופף ולהרים דברים כבדים.

במפקד האוכלוסין האחרון שנערך בגוש היורו ב–2011, גילתה גרמניה שהיא איבדה 1.5 מיליון תושבים מאז המפקד ב–1987. עד 2060, אומרים המומחים, המדינה תאבד עוד 19% מאוכלוסייתה, ותגיע ל–66 מיליון תושבים. מומחי דמוגרפיה אומרים כי עתיד דומה ממתין למדינות אחרות באירופה, והנושא נהפך לבוער יותר מיום ליום, מכיוון שהמשבר הכלכלי באירופה מחיש את הירידה. המשבר - שכולל בנקים כושלים ותקציבים מידלדלים - מקשה על רובן להתמודד עם הבעיה.

גרמניה, מצדה, היא אי של שגשוג בים המשבר, והיא משקיעה תקציבים גדולים במציאת דרכים להיחלץ מהחזון המצמרר. ייתכן שהיא תוכל ליצור את המתווה לשאר היבשת. עד כה, אף שהוציאה 265 מיליארד דולר בשנה על סובסידיות למשפחות, היא רק הוכיחה כמה קשה לבלום את הידלדלות האוכלוסייה. אחת הסיבות היא שהפתרון נעוץ בשינוי ערכים, מנהגים וגישות במדינה שבה יש היסטוריה בעייתית של קליטת מהגרים, ושבה אמהות עובדות עדיין מקבלות את התווית "אמא עורב" ‏(ראבנמוטר‏), המרמזת

על הזנחה.

אם גרמניה רוצה להימנע ממחסור בידיים עובדות, עליה למצוא דרכים לשמר עובדים מבוגרים, אומרים המומחים, לאחר דורות שבהם הם דורבנו לצאת לפרישה מוקדמת. עליה למשוך מהגרים ולקבל את פניהם יפה כדי שישתקעו בה. היא צריכה גם להכניס יותר נשים לכוח העבודה ובה בעת לעודד אותן להוליד עוד ילדים - שינוי קשה במדינה שפיארה תמיד אמהות לא־עובדות.

אין ספק עד כמה חמור ומיידי המשבר עבור אירופה. כמה מחקרים הראו כי אבטלה גבוהה - יותר מ–50% בקרב הנוער - במדינות כמו יוון, איטליה וספרד, גורמת לירידה בילודה. לפי האיחוד האירופי, המספר הכולל של לידות ב–31 מדינות נפל ב–3.5% בין 2008 ל–2011 מ–5.6 מיליון ל–5.4 מיליון. ב–1960, למשל, נולדו ב–27 מדינות באירופה 7.5 מיליון ילדים.

לא רק שהאוכלוסייה הולכת וקטנה במדינות כמו בולגריה ולטוויה, בנוסף לגרמניה, יש גם עלייה בשיעור הקשישים, שמכבידה על הכלכלה. על כל פנסיונר באיחוד האירופי יש כעת ארבעה עובדים. עד 2060 הממוצע ייפול לשני עובדים לפי דו"ח האיחוד על הזדקנות מ–2012.

משפחות גדולות יצאו מהאופנה במערב גרמניה כבר בשנות ה–70, כשהיא נהנתה משגשוג ושיעור הילודה החל לרדת ל–1.4 ילדים לאישה, ונותר שם. שיעור הילודה הנדרש כדי לשמר את גודל האוכלוסייה ‏(מה שנקרא שיעור התחלופה‏) הוא 2.1 ילדים לאישה. בעקבותיה הלכו חלק מהמדינות, אך לא כולן. יש רצועת פריון באירופה, שמשתרעת מצרפת לבריטניה ועד מדינות סקנדינוויה. לפריון שם מסייעים מהגרים ושירותים חברתיים שתומכים בנשים עובדות.

מבקרים טוענים שגרמניה שגתה בכך שזרקה כסף על משפחות בצורת הטבות מס וקצבאות. הם אומרים שעדיף לתמוך בנשים העובדות ומגדלות ילדים באמצעות הרחבת היצע הפעוטונים והצהרונים. "ככל שיש שוויון רב יותר בין המינים, יש יותר ילודה", אמר ריינר קלינגהולץ מהמכון לאוכלוסייה ופיתוח בברלין. ואולם ביטולן של סובסידיות למשקי בית יהיה קשה. "זו התאבדות פוליטית", אמרה מיכאלה קריינפלד ממכון מקס פלנק למחקר דמוגרפי בגרמניה.

בה בעת, אמהות שמנסות לעבוד נתקלות במכשולים. אף שבאחרונה נחקק חוק שמבטיח מעונות יום לכל הילדים מעל גיל שנה, בהשוואה לגיל שלוש לפני כן, מומחים אומרים שעדיין יש מחסור במעונות. יתר על כן, בתי ספר רבים מסיימים את הלימודים בצהריים, ואין הרבה מועדוניות.

מלאני פוגל, 39, מבון, ניסתה לשלב אמהות ועבודה וגילתה שזהו במאמץ בודד ויקר, ולכן החליטה להסתפק בילד אחד. אף אחת מחברותיה לא עובדת במשרה מלאה, חותנתה הביעה את אכזבתה ממנה, וכך גם לקוחות בחברה שהיא מנהלת עם בעלה. "לפני שבני נולד, הייתי מלאני, אשת עסקים", אמרה פוגל. "לאחר לידת בני נהפכתי לאם ותו לא בעיני אנשים רבים".

אמהות עובדות רבות מוצאות עצמן נדחקות ל"מיני" תפקידים של 17 שעות בשבוע, תמורת 600 דולר בחודש. יותר מ–4 מיליון נשים עובדות בגרמניה, כרבע מכוח העבודה של הנשים, עובדות בתפקידם כאלה.

עוד דרך להסתגל לירידת האוכלוסייה היא לאפשר לעובדים מבוגרים לדחות את פרישתם. ממשלת גרמניה מעלה בהדרגה את גיל הפרישה מ–65 ל–67, וחברות ממהרות להתאים את עצמן. הנתח של העובדים בגיל 55–64 בכוח העבודה עלה ל–61.5% ב–2012 מ–38.9% ב–2002.

פולקסוואגן תיכננה מחדש את קו הייצור שלה כדי להקל על העובדים הקשישים בעבודות הקשורות בהתכופפות והנפה. לפני שלוש שנים החל שימוש בכסאות מסתובבים ומתקפלים שמעניקים תמיכה לגב בזמן העבודה. חברות אחרות מציעות שעות עבודה גמישות. הנס דרישר, פיסיקאי בן 74, ממשיך לעבוד במרכז החלל הגרמני כמעט עשור לאחר שהגיע לגיל הפרישה החוקי. הוא החל לעבוד 55 שעות בחודש, ועכשיו הוריד את ההיקף ל–24. הוא מבלה את הקיץ בגנו ועובד שאר השנה.

עם שיעור אבטלה גבוה ברוב דרום ומזרח אירופה, גרמניה נמצאת בעמדה טובה להגדיל את כוח העבודה באמצעות משיכת הטובים והמבריקים שבאזרחי שכנותיה, וכך החלה לעשות.

אולם עדיין יש מאות אלפי משרות הדורשות כישורים שאינן מאוישות, ולדעת מנהלים בכירים על גרמניה לשנות את חוקי ההגירה שלה ולקבל גם תעודות מחו"ל כדי שתוכל להתחרות על עובדים מול מדינות מזדקנות אחרות. הניסיון של גרמניה בשילוב עובדים זרים בעבר, במיוחד המיעוט הטורקי, לא היה מוצלח במוחד. בכירים בממשלה ובמגזר העסקי בוחנים את התרבות הגרמנית כדי לעשות שינויים שיהפכו אותה לידידותית יותר.

יותר מחצי מהיוונים והספרדים שהגיעו לגרמניה עזבו בתוך שנה. רבים מהם צעירים ובעלי השכלה רבה, ויש שוק גלובלי שממתין לכישוריהם. רבים מהם גם מחליטים לחזור הביתה. ההגירה נהפכה לתופעה זמנית יותר, והמעבר בין גבולות באירופה נהפך לקל ביותר.
"אני חושב שהתשובה היא שאנחנו צריכים לחפש מחוץ לאירופה", אמר קלינגהולץ.

קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים