בית שמש בעליבותה, 2012

חשבת שסובלנות היא משהו מחייב? כדאי שתחשוב שוב ומהר * אם אתה בעל עסק חרדי, כדאי שתתכנן מחדש את קהל היעד שלך * בישראל, כמו בישראל, יכפו עליך את כללי השוק החופשי לפי גחמות של אנשים זרים * שיפי חריטן זועמת על סובלנות מגמתית

בחוץ שרב וכולם מזיעים. רק בבית שמש רוחות סער וסופת הוריקן. יש כותרות, יש אייטמים שווים, יש פרובוקציות- יש חיים!

סוניה היקרה, אם לא היה מתעורר בלגן בעקבות המקרה העגום שלך, אני הייתי דואגת שיתעורר! מה זה אמור להביע? רשת מזון חרדית שהחליטה לפתוח סניף במקום חילוני ולאפשר לכולם חווית קניה במחירים זולים, מעזה לדרוש מהנכנסים לשטחה הפרטי כי יתלבשו בלבוש צנוע? אני לא הייתי שותקת.

הזכירו לי בבקשה את נוסח הבקשה המופיעה בשלט פתח 'אושר עד'?  "לקוחות נכבדים! אנא סייעו לנו לכבד את כל באי החנות ובביקורכם בחנות הקפידו על לבוש צנוע. תודה על שיתוף הפעולה". סוניה האומללה רצתה להיכנס לחנות "בלבוש רגיל", אך מסתבר כי השומר מונע ממנה את הכניסה עד שלא תכסה את עצמה באיזו גלימה שחורה מפחידה ותהיה צנועה יותר. באמת כדאי להציע תחליף בצורת חולצות מאופנת קיץ 2012 של מותג מוביל בקניון.

שלטי בקשה/הבהרה/אזהרה, קבועים על מקומם בקירות מקומות ציבוריים רבים. כאן כופים עלי לא להכניס אופניים, שם כופים עלי לשמור על השקט וברשת חרדית כופים עלי לסייע לכבד את כל באי החנות ולהקפיד על לבוש צנוע. הצווחות מהצד החילוני מחרישות אוזניים. הטענה המובילה היא, כי מי אמר שצריכים להתחשב בחרדי שמוכן לראות אישה רק אם היא לבושה כמו באיראן? צריכים להתחשב באישה החילונית שהגיעה וגופייתה על גופה ומפריע לה מאוד לראות את כל השחורים הלבושים בכל כך הרבה בגדים ביום חמסין.

בקטנותי הרבה, איני יכולה מבלי להקשות קושיות, כזו אני. נניח ואתם מחפשים ספות חדשות לרהט את סלון הבית. שמעתם כי בחנות מסוימת בקצה השני של העיר, ישנה חנות איכותית ובמחירים זולים כמעט ב 50% מכל חנות אחרת באזור. הכניסה לחנות מותנית בחבישת כובע על הראש. לא כובע מכוער, לא כובע מוזר, כובע יפה כזה שמחלקים לכם בכניסה. עכשיו השיקול בידיים שלכם. מה הייתם מוכנים להשקיע על מנת לזכות בסלון איכותי וזול? הייתם נוסעים לקצה השני של העיר וחובשים את הכובע הזה על הראש? לדעתי זו כפיה נוראית וזלזול בציבור שלם שרוצה לבוא לקנות. לי יש מלתחת בגדים שרכשתי במיטב כספי, באתי אפילו עם כובע תואם מהבית. אך בעל החנות דורש שאחליף לכובע שהוא מחלק בכניסה! רגע לפני שאני מעוררת את התקשורת הצמאה בחמסין האיום, אני עוצרת לחשוב. ברצוני להיכנס לחנות הפרטית? אני מוזמנת בשמחה, רק עלי לכבד את הדרישות. אין כאן בכלל מקום לשאלות. זכותי לבחור אם להיכנס בתנאים שלו או לסגת משם.

אבל סוניה? לא, סוניה לא מסוגלת לחשוב על לכבד. סוניה רוצה שיכבדו רק אותה ואת אמה. היא מעידה על כך בעצמה: לאור דרישת השומר בכניסה; "סירבתי ואמרתי שאני לא מוכנה והוא המשיך ואמר 'תשימי על הכתפיים, אחרת למישהו יהיה התקף לב'. אז עניתי לו שלא אכפת לי וכך נכנסו לסופר, אמי ואני בלבוש הרגיל שלנו" סוניה ממשיכה לספר כי העובדים בסופר לא העירו לה על הלבוש, אך הקונים החרדים דיברו בשקט כשהן עברו לידם. "הייתה הרגשה לא נעימה של הימנעות מאיתנו וחוסר רצון ליצור כל קשר איתנו". אוי אוי אוי... נשמעת כמו קורבן קטן ובלתי מזיק. סוניה, גם לדרוס בגסות את הבקשה הצנועה וגם לצפות ליחס של חיבוקים וחיוכים? מה חשבת לעצמך?

תושבי בית שמש, אני במקומכם הייתי מתביישת! אצלכם זה כבר מוגזם. יורקים, כופים כיסויים על נשים. אז איך ייתכן ואני שומעת עכשיו כי "החנות 'אושר עד' מיהרה לסגת ולבטל את הבקשה הלגיטימית להתחשבות בלקוחות החרדים". ייתכן שקיימת שפיות בבית שמש? אני חייבת להגיע לשם בעצמי ולברר אם לא כפו עליהם להוריד את השלטים הללו משטח חנותם הפרטית. בעצם לא, יודעים מה? ב"קרב" הזה אולי נסוגו בעלי החנות ומיהרו להרגיע את הציבור החילוני "המושפל והמבוזה", אך במלחמה האמיתית על קיום ערכים והתחשבות בזולת, ניצחו בעלי הרשת החרדית, הויתור על ערך עליון, למען השקט והשלום, ערכו לא יסולא בפז. ואלו שרק מחפשים את הפרובוקציות והמבט השלילי, צאו לרחובות, המשיכו לצרוח ולהשתולל כאוות נפשכם, חגגו את ה"ניצחון", לא צריכים להתלבש צנוע כדי לקנות בזול, איזו הקלה! נכון?  הטובים והשקטים, הם אלו שהולכים לישון בלילה ברוגע אמיתי, בידיעה שעשו את המעשה הנכון. הם לא צודקים, הם חכמים.

ועד הפרובוקציה המיותרת הבאה, אלו שעיניהם בראשם, יודעים בדיוק מי האומלל הגדול בסיפור הזה.