דוסים זוכרים אחרת: מחאה בשעת הצפירה בכיכר השבת

בניגוד לריטואל הקבוע בכיכר השבת, הפעם ציפתה הפתעה לצלמי העיתונות האורבים לצועדים בצפירה * פעילי דוסים במיצג מחאה העבירו את המסר * הדוסים זוכרים אחרת * די להסתה!

מידי שנה אנו עדים להסתה תקשורתית המנסה להציג מצג שווא כביכול החרדים מזלזלים בקדושי השואה, צה"ל ופעולות איבה, בהבאת צילומי חרדים שאינם עומדים דום בצפירה.

ולכך מתווספת האמירה החבויה, עם הגיע יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כביכול: הם לא שלחו את בניהם לצבא ולכן גם לא אכפת להם מדם חילוני שנשפך.

עוד בנושא יום הזכרון

זוכרים אחרת

המקום: מדינת ישראל. הזמן: הבוקר ב-11:00. שכל עם ישראל עומד ומתייחד עם זכרם של 23,085 הנספים במערכות ישראל.

כל עם ישראל? כמעט כולו.

רק מעט קיצוניים חילונים מועסקים בידי מספר קיצונים מאנשי נטורי קרתא יצאו מן הכלל. במחול שדים בלתי מוגדר הם רצים אלה אחרי אלה בכיכר השבת בירושלים, מחפשים לנצל כל פרובוקציה אפשרית כדי לעצבן ולהכתים את הציבור החרדי.

הפעם המתינו להם פעילי 'דוסים', שהניפו שלט ענק שבו נכתב "דוסים זוכרים אחרת - די להסתה" איתו עמדנו בשתי דקות הצפירה, לנוכח הצלמים ואנשי התקשורת.

כצפוי הציבור שנכח במקום הביע התלהבות רבה, ותמך במסר הפשוט אך החזק, די להסתה!

מאות הפליארים שהבאנו איתנו בהם הסברנו את עמדתנו נחטפו כמו לחמניות חמות על ידי הציבור ששמח לראות פעולה מבורכת כנגד הקיצונים מכל הצדדים.

אנחנו קוראים: די להסתה!

אנו החרדים מכבדים את החללים לא פחות מכל אחד אחר. אנשי זק"א ימסרו את נפשם להביא לקבר ישראל כל נפטר, ואחרים יהיו מוכנים להיעצר על מנת שקברם לא יחולל.

אנו מכבדים את הנופלים בדברים שיביאו תועלת אמיתית להשקפתנו: מתן צדקה, סיוע לזולת, לימוד משניות, אמירת תהילים וקדיש לזכרם.

עמידת הדום למשך שתי הדקות לדעתנו אינה תורמת למאום, היא אקט טכני חיצוני ואינו מכבד אף נפטר, עם זאת רוב מוחלט של החרדים עומדים בשעת הצפירה על מנת לכבד דווקא את החיים, את אותם בני המשפחות השכולות אשר כן מאמינים כי לעמידה בשעת הצפירה יש משמעות.

אנו לא צריכים 120 שניות בשנה, מידי שבת בבית הכנסת אנו אומרים את תפילת "אב הרחמים" לזכר הקדושים, מתפללים בהזדמנויות שונות 'אבינו מלכנו נקום לעיננו נקמת דם עבדיך השפוך' ונוצרים את זכרם תדיר.

ההיסטוריה שלנו ארוכה מ-65 שנה, וכוללת ארועים קשים רבים. אנו זוכרים גם את כל אלה שלא זכו לעלות, ונהרגו לאורך כל ההיסטוריה רוויית הדם שלנו. צורות הזיכרון לא שונו במשך הדורות, והיהדות תמיד זכרה את אחיה ובניה שנעקדו על קידוש השם באמירת תהילים ומתן צדקה.