אז למה שלא תחגגו עצמאות?

סא"ל במיל. הרב דב פוברסקי תוהה לקראת גיל 65 למדינה * אז האם יש סיבה למסיבה? * ולשם מה קיים פרויקט שח"ר?

הרכבת עצרה בוורשה הבירה, ממנה ירדו הגרי"ז סלוביציק – הרב מבריסק ומלוויו, הם ירדו מהרכבת במהרה וחיפשו את הרציף המתאים להמשך נסיעתם, בהמתנה לרכבת המשך שהייתה אמורה להגיע בעוד כשעתיים ולהסיעם למחוז חפצם בשלום ובבטחה.

הייתה זו עוד נסיעה של הרב מבריסק, לטובת הישיבה, אלא שבתחנה זו בוורשה נודע לו מפי אחד הממתינים בטרמינל הנוסעים, כי החפץ חיים שוהה בוורשה במקום המרוחק מרחק מה מהתחנה.

הרב מבריסק בקש את מלוויו לנצל את הזמן, ובמקום להמתין בתחנה, הוא אץ לבקר את החפץ חיים.

החפץ חיים, שהיה בערוב ימיו, היה כבר זקן ותשוש, אך  קיבל את הרב מבריסק בהוד ובשמחה רבה. ובשיחה שארכה אך דקות ספורות, סיפר לו החפץ חיים סיפור – שעל פניו נראה היה כסיפור שלא ממין העניין.

וכך סיפר החפץ חיים לרב מבריסק, לפני כמה ימים, פנה איש יהודי בן 90, אשר חשקה נפשו להצטייד בדרכון נסיעה, למשרד הפנים המחזוי –  לשם קבלת מבוקשו. במשרד הפנים בקשו את האיש שימציא בפניהם 'תעודת לידה' שתוכיח שאכן הוא נולד וקיים, ובעיקר שיוכיח שהוא זה שנושא את שמו ותמונתו.

הקשיש בן ה – 90 ניסה להתגונן ולהסביר, כי אין בידו תעודה שכזו, ומעולם גם לא הייתה לו שכזו, רק כדי לסבר את האוזן, הרי מדובר בתעודה שמלפני 180 שנה מהיום  - ספק אם היה מי שמנפיק תעודות שכאלה בתקופה עתיקה זו. אך הפקיד בשלו, וברוב נדיבותו, הציע לו הצעה חילופית, שנראתה בעיניו של הפקיד מעשית יותר – לכאורה..

'תביא לנו 2 עדים שיעידו שאתה זה אתה, ושנולדת לפני 90 שנה, ושהם העדים היו אז בני 18 ויותר'.

אתה מבין, סיכם החפץ חיים את סיפורו בפני הרב מבריסק, הם ענו לא שלא ממין הטענה, הוא מבקש דרכון, הם מבקשים הכול, חוץ מלתת לו את מבוקשו.

המפגש הסתיים, והרב מבריסק יצא נרעש, איזה יהלומים קיבלתי, הפטיר.

מלויו שלא הבינו את התרגשות רבם, וגם לא מצאו בסיפור דבר בעל משמעות ומסר – סתם סיפור, עוד סיפור על יהודי מטורטר על ידי השלטון. התלמידים הקשו על רבם ובקשו לדעת לפשר התרגשותו.

ענה להם הרב מבריסק, זה זמן שאני עוסק בענייני ציבור, ואני מתלבט וחושב, האם לעשות כך, או שמא עלי לעשות אחרת, האם עלי להגיב או לשתוק, האם עלי להילחם את מלחמת הדת או כיצד עלי להגיב לאירועים האקטואליים – של הזמן ההוא.

כאשר כל העת, אני מצייר במוחי את הצד שכנגד, ומנסה לכוון בפעולותיי ולפענח את מחשבותיו, באופן רציונלי, ובכך להגיע לתכלית המתבקשת ממנו.

עתה כשהגעתי לפני החפץ חיים, לאותו ביקור בזק, הוא ברוב גדולתו,  בסיפורו הקצרצר, ענה לי ומיקד אותי במקום, כאילו אמר לי, שים לב, הם עונים לך שלא ממין העניין.

אתה מבקש דרכון, הם מבקשים לעשות ממך צחוק, לך תביא עדים בני 108 שיעידו שנולדת לפני 90 שנה.

הם לא באמת רוצים לראות אותך בצבא, בעשייה ובהנהגת המדינה. הם לא באמת היו רוצים לראות אלוף בצה"ל, עטור בהמבורג ופראק, או בשטריימל וקפוטה.

אולי בעצם טוב להם כמו שאתה, כזה עני וחסר כול, נרדף ובזוי, כזה שניתן לחבוט בו, ולהטיל עליו אשמה, מדוע אינו נושא בנטל ומדוע איננו סוגד למדינה, וכולם יהנהנו בראשם, מאנשי הפוליטיקה החדשה, דרך בתי המשפט והעיתונות החופשית, לאותה דרישה שנשמעת לגיטימית בהחלט,  לשלול ממך כל זכויות, לימודים והקלות להם זכאים כל בני העם האחרים על פי קריטריון.

ובאמת מה הם רוצים?
לראות אותך משיל מעליך את הליכותיך ומנהגיך. לא עוד יהודי גלותי, כזה שרואה בעיניו רק את בוראו ומבקש לקיים את מצוותיו. הם היו רוצים לראותך אחד מהם.

ולשם אתה הרי לא רוצה להגיע, ועל כך אתה נלחם.

ולכן הם יקימו עבורך מסגרות 'שחר' נפלאות, מתואמות בדיוק למגזר החרדי. אין בנות, האוכל יהיה כשר למהדרין,  וכל אשר תבקש באותה מסגרת - תקבל.

זכור, כל זאת רק 'על הדרך' ו'בשלב הביניים'  או אז, הכול יינתן והכול אפשרי,  אך המטרה חקוקה בסלע.

אז אם אינך מעוניין להגיע ולהיות להם למטרה – עמוד והילחם, אל תוותר על אף שעל.

אך אם ביום מן הימים,  ירצו להקים מדינה יהודית, מדינה שלא משילה מאזרחיה הנאמנים את סממניהם היהודי – הטהור, את תורתם שהיא אומנותם.

יהיה לך זה לסימן שזהו היום כי ביום זה כבר לא ידרשו ממך להמציא עדים בני 108 שיוכיחו שאתה נולדת לפני 90 שנה, לא תזדקק לעדים שיעידו שאתה ותמונתך שווים.

נראה שרק אז תדע שהמדינה הזו היא שלך, ואתה חלק ממנה.