כתבנו לענייני חילונים מפתיע שוב. ניסו שחם בראיון בלעדי: לא אשם. מדובר בכפיית טובה של אישה לא חברתית לערכי החילוניות ההדוניסטית שטיפחתי * סיקור מיוחד להלוויית יצחק שמיר * ווידוי אישי של חילוני אנוס * חשיפה: עתירת ראשי הישיבות לבה"ד בהאג להכרתם כאלופים רפורמים בצה"ל *
שלום לכולם, אחרי תקופת עומס בלימודים ומבחנים לסיומי הש"ס תלמוד בבלי - שלד העם היהודי בכל הדורות. ובעקבות סכנת ההגליה מהכולל ומארץ ישראל המרחפת על ראשי, מהרוצים להעביר לי חינוך מחדש בכור ההיתוך הצהל"י. נעלמתי לתקופה.
כעת, סוף סוף התפניתי לדיווח מעמיק ממספר אירועים חילונים בהם השתתפתי כמומחה וחוקר בלעדי למגזר החילוני על שבטיו ועדותיו.
האמת, שאני לא יודע מהיכן להתחיל, פספסתי המון. היו כ"כ הרבה "חילונים" שרצחו, והדירו את נשותיהם לבית הקברות, המון "חילונים" ששדדו, אלפי "חילונים" שאנסו, "חילונים" שהתאבדו והפכו לגיבורים, אפי' המפקד החילוני של משטרת ירושלים, הצטרף לשורת חילונים בכירים.
בקיצור, היה חודש שחבל על הזמן. פספוס, הרי זה משאבת רייטינג עצומה, היושבת בדיוק על המשבצת המקצועית שלי. והכל בגלל המבחנים בישיבות האלה..
ראיון בלעדי: ניסו שחם
הצלחתי להגיע להישג עיתונאי ממדרגה ראשונה, הניצב החילוני ניסו שחם, נתן לי - כחוקר מנוסה של העדה החילונית, ראיון בלעדי ומיוחד להסברת מעשיו החולניים.
והאמת, דווקא הבנתי אותו.
וכה אמר: "הרי למדו אותי שהחיים הם דבר אחד: הדוניזם. אכול ושתה כי מחר נמות. תכלית ההדוניזם זה תאוות מין. לחיות לפי אינסטינקטים מיניים חיתיים כמו כל ייצור המתהלך על פני כדור הארץ. בלי זה אין סיבה לחיות.
משפחה וילדים זה מגביל ומפריע, וכבר לא צריך, רק הדתיים משריצים. למה לבנות בכלל בעידן של היום. מי צריך עול ונטל והמשך בחיים הללו.
אז לאיזה אישה יש זכות – בפרט כשהיא מזמינה את עצמה כל הזמן בהסתובבותה סביבי נון סטופ בלבוש 'חצי מחיר' למנוע ממני את זה? ולצעוק עוד שאני 'מטריד'?
היא אגואיסטיות וגזענית ולא 'חברתית', המדירה עצמה מהגברים!
בשביל מה נלחמתי 'לחופש שלה', שתעשה כמה פרובוקציות ואלימות נגד החרדים שהיא רוצה, זה הכרת הטוב"??? לא יפה לה!"
איזה מסכן, איך המערכת החילונית התאכזרה אליו. הוא טיפח נמר בחצר, ולבסוף הנמר קם עליו.
הלווית יצחק שמיר
וכן, השתתפתי בלוויה של מנהיג הפלג החילוני-ימני, יצחק שמיר. נו, כיאה למנהיג, ועוד של 'הרוב החילוני' כבר התכוננתי מבעוד מועד ללוויה ענקית, כפולה לפחות מזו של הרב אלישיב זצ"ל.
באתי כמה שעות מראש, תפסתי עמדה על אנטנה בגג בניין סמוך. אבל פתאום צפתה לי אכזבה נוראה, באו שם רק כמה מאות איש!
גם הם היו בעיקר מבני המשפחה וכמה אנשי חצרו שעבדו בלשכתו ומוסדות מפלגתו.
שאלתי עובר אורח חילוני ברחוב, 'מדוע אינכם משתתפים בלוויית מנהיגכם, שהיה ראש ממשלתכם'?
תשובתו הפילה אותי מהאנטנה: "תגיד לי, אתה חושב שאני פראייר, מה יש לי עם הסנילי הזה, מה השם המדויק שלו עוד ..יצחק בריר..., מה אני חייב לו, מי הוא בכלל".
כן, הוא היה ראש ממשלה שעשה כמה דברים טובים למדינה, אבל אז מה? הוא לא נהנה וקיבל כסף מהתפקיד? וכי נותנים לי פה משהו ששווה לי להתייבש בשמש בשבילו? אחרי הכול הוא עוד פוליטיקאי שהגיע לכיסא בזכות הבטחות שלא הבטיח לקיים, עוד אינטרסנט שהגיע זמנו ".
לא עמדתי בהלם ואיבדתי את ההכרה.
כשהתאוששתי, שאלתי לאותו חילוני בפינה שקטה כשאף אחד לא ראה, איך אתה מסביר שבלוויית הרב אלישיב וגדולי תורה אחרים, מנהיגי הציבור החרדי, באו מאות אלפי איש שרובם לא הכירו אותו אישית?
הוא דקלם מיידית "כי הרבנים שלכם מעוניינים שתהיו חלשים... והרי אתם חיים כולכם כולכם מהקצבאות שהוא מחלק לכם מהכסף שלי... ולכן אתם כל כך שמחים 'שהתפטרתם' וממררים בבכי בלוויה בחום הממיס... ומספידים אותו בכל בתי הכנסת והישיבות במשך השבעה... ומוספי עיתונות שלמים נערכים ונדפסים לזכרו... ופסקי הלכותיו משמשים לכם כאבוקה...."
נו, אז מדוע, שאלתי אותו והסתכלתי לו עמוק בעיניים?
אז פתח החילוני את סגור ליבו ופרץ בבכי סוער. תדע את האמת, אני מקנא בכם. כולנו מקנאים בכם. יש לכם מנהיגים. אתם יודעים מה אתם רוצים. ואתם יותר מידי טוב יודעים לקלוט מי ראוי להיות מנהיג, כאלה המעצימים את רוחכם ומחזקים את נפשכם, המוליכים אתכם בבטחה בים הפיתויים והמוקשים במשך אלפי שנים.
היינו רוצים שתיגררו מאחרי כל מיני רפורמים או 'רבנים פלורליסטים'. אבל יש לכם חוש ריח מפותח. יודעים לחוש גאונים בתורה. מופלגים בקדושה וטהרה. ומסירות נפש למצוקת הזולת, ועומדים בפניהם בהערכה ובהתבטלות מוחלטת, ומתרוממים מגדלות האדם המקרינים ענקי רוח אלו.
בזה אנו מקנאים, הלוואי עלינו אנשים עקביים לא אנוכיים מתירניים ונהנתנים בהנהגה, שמילה תהיה מילה, ודרך הוא דרך. בלי להתקפל מכל כתבה תקשורתית, ושלא נרוץ אחרי סלבריטאים נואפים ומסוממים המכתיבים דעות.
אבל תדע לך, רוב הציבור החילוני בבפנים צמא ורעב לערכים יהודיים. הוא מת להרגיש טעם רוחני בחייו. תבין רובנו ממש לא קיצוניים, ולא מצומצמים. אנחנו הרבה יותר פתוחים. נמאס לנו משיעבוד המתירנות, מהרס האנוכיות. משקר השוויוניות. מצביעות ההומאניות. מצמצום העכשוויזם. מדיכאון האתיאיזם. מכלא ההדוניזם. גם אנחנו רוצים חופש.
גם אנחנו רוצים עתיד וחיים קונסטרוקטיביים בכוח האמונה. לבנות. החופש למשפחה, החופש לרכוש פרטי - תוך חסד וערבות הדדית (לא סוציאליזם-קומוניזם, מתירנות ברכוש הזולת, מחלישנות, ושנאה לעשירים ולמוצלחים כי אם לי אין משהו, אז שלכולם לא יהיה בשם השקרי והצבוע 'שוויון', אלא השתדלות, אמונה בגורל אישי ועזרה הדדית, שבסופו של דבר יוצא גם המקסימום לכולם, אפי' חילונים מהתנועה הליברלית החדשה הבינו את זה) והחופש לביטחון מדיני, והחופש ליהדות.
אמונה בגורל אישי מאלוקים זה מנוע צמיחה, כוח עמידה, שמחה ושלווה נפשית, המאפשר שמרנות ועתיד, לבניית חברה קונסטרוקטיבית, - זהותית, משפחתית, כלכלית, ומדינית. זה החופש הכי גדול שיש!
אבל אנו מ-פ-ח-ד-ים! מהסביבה, מקצת המשפחה שיש לנו. מפחדים מהרב החילוני הראשי הנמצא במרכז הסלון בקופסת הטלוויזיה, המטיף כל ערב נגדכם ומתאלם מכל היופי והחיובי שבכם, וממציא ומנפח כל הנראה לו שלילי.
כי הוא מפחד לאבד את שליטתו עלינו עם ניהפך לדתיים, עם נהיה חזקים ונפסיק להיות מתירניים, הרבה מהם יאבדו את פרנסתם ויאלצו לחפש עבודות ייצרניות, אנו מפחדים גם מלחץ חברתי מטורף על שהעזנו להתחזק ויסבירו שאנו פוגעים כך בשוויון המופלא!
אבל אני רוצה לצאת מהארון. אני פשוט חי כאנוס!
וכך בכה ובכה ללא הרף, ליבי נשבר לרסיסים, החזקנו אחד את השני, ופשוט התפללתי לה' שישחרר אותו מציפורני האתיאסטים המחלישנים החילונים, ויצליח לצאת לחופשי.
בית המשפט בהאג יכריז על אלופים רפורמים
לסיום, חשיפה בלעדית. קבוצת ראשי ישיבות מתארגנים לעתור לבית הדין בהאג (מבג"צ הם התייאשו) להכיר בהם כאלופי צה"ל רפורמיים, בשם השוויון לחייב אותם לקבל תקציבים ותנאים שיוויונים לאלופים "המימסדיים" בצבא.
בהתבסס על התקדים שקבע בג"צ (האשכנזי - שמאלני גזעני), כי רבאיי רפורמי שלא מאמין באלוקים, הקורא לעצמו רב, זכאי בשם השוויון להכרת המדינה כרב יהודי לכל דבר, כך אין סיבה כי ראשי ישיבות המתפללים להצלחת הצבא, מגינים על עם ישראל בלימוד התורה, ומוגדרים לפי התנ"ך כאלופים (ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי, תהלים נה יד) לא זכאים לתואר אלופים? זו אפליה לא שיוויונית בעליל!
בעתירה גם מצוטטת אמרתו של ח"כ אורי אורבך, שאמר על מצטרפים חילונים למפלגת המפד"ל כי 'יש להם כיפות שקופות', וכך גם אנחנו אלופים שקופים, והתלמידים חיילים שקופים.
האם בית המשפט יכבד את השוויון? וימגר את הדרת הפלורליזם מישראל?
ימים יגידו.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים