קשה לדמיין: פורפסור באוניברסיטת חיפה, מגיש בכיר ברדיו, אלו מקצת קורבנות החילוניזם הדורסני * הרחוב הישראלי הפלורליסטי מתגלה במלוא עליבותו כאשר חיי דת לפעמים מתקיימים בסתר * האמיצים שהודיעו, משלמים מחיר כבד * התאמנו לפארודיה, אבל הסיפורים אמיתיים * לקרוא ולהזדעדע
[קדימון, אמנון יושב בכסא האולפן ומקריא]
ינון [שם אמיתי] הוא מרצה באוניברסיטת חיפה, בכל יום רביעי בשבוע, בהתקרב שעות הערב, הוא מפטיר שלום רפה לחלל הבית הריק, ויוצא לשיעור תורה ברכסים. אם משפחתו תגלה זאת חלילה, הוא עלול למצוא את עצמו ברחוב.
ינון: תבין, זה מסתדר לי משמיים, בדיוק ביום רביעי אשתי במשמרת ערב בבית החולים אלישע, והבת שעדיין מתגוררת איתנו נמצאת בחוג לכינור.
אמנון: איך היית מגדיר את עצמך? חילוני? חרדי? דתי?
ינון [בהחלטיות ובהארה של רגע]: חילוני בעל כורחי.
אמנון [בגמגום]: ע..ע..ד כדי כך? ממש חיים כפולים?
ינון: לצערי, היטבת להגדיר זאת, אני נקרע בין אמונתי והכרתי, לבין משפחתי. לעולם לא אהרוס את המשפחה, ולעולם לא אוותר על האמונה, כך שבהחלט נכונו לי חיים כפולים מלאים.
[מנגינת רקע]
אמנון: כמו ינון ישנם אלפים רבים, ואינני מדבר על נהג המונית ש"סבא שלו היה רב והוא מאמין בלב", אלא על אנשים בעלי מעמד גבוה, באקדמיה, בצבא, בפוליטיקה ובתקשורת.
אל איציק הגעתי כמעט במקרה, נכון יותר "עליתי עליו במקרה", הוא, איציק, יתקן אותי בחיוך ויאמר ש"מקרה" הם האותיות של "רק מה'", אך צירוף המקרים בהם נתקלתי באיציק באולפן חדשות 10, וההבחנה כי בעצם בכל פעם הוא הסתגר בחדר האיפור בכדי להתפלל תפילת מנחה ולהניח תפילין, גרם גם לי, ששמעתי רבות בחיי, להלם.
כי אם אתם תכירו במי מדובר, חוששני שתלקו בהלם קל עד בינוני.
ניתן לאיציק לספר את סיפורו.
[רעשי רקע של נסיעה בכביש מהיר ועיוות קול מוגזם]
אמנון [בקול על מנת להתגבר על הרעש]: אז איציק, כמה זמן זה כך? כמה זמן אתה חי בצורה כזו?
איציק: האמת, שאין הבדל אם תשאל "כמה זמן אתה חי", לבין "כמה זמן אתה בצורה כזאת", כי רק מאז שהפכתי לאדם מאמין, אני מרגיש חי, בהשוואה לחיי מלאי התוכן כיום, חיי הקודמים היו מוגדרים כמוות.
אך התשובה לשאלתך היא 5 שנים, 4 חודשים, ושבוע.
כן אני סופר [בחיוך]
אמנון: היית מגדיר את עצמך "אנוס"? אתה יודע, כמו האנוסים בספרד של האנקויזיציה?
איציק: במידה מסויימת, כן. אם כי במקרה שלי על כף המאזניים אין מוות בטקס באוטו-דה-פה, אלא "רק" איבוד של המשפחה, החברה ומקום העבודה.
אמנון: עד כדי כך?
איציק [בקול נמוך מעט, והרעש נמוג בהדרגה עם המילים] : בעבודה, אתה יודע לא פחות ממני... [אמנון מהנהן במרץ].
במשפחה, את ההורים אתה גם כן מכיר [בחמיצות, ואמנון שוב מהנהן] לא יעברו על דבר כזה בשתיקה, ובעיקר אמי, שתמצא את עצמה מככבת בכותרות לא מחמיאות במדורי הרכילות.
האשה כנראה תבקש להפרד
אמנון [קוטע] עד כדי כך????
איציק [באירוניה] היא מכירה את איציק שלה. אם הוא הלך על "משהו", אז זה עד הסוף.
אני לא אפסיד את הילדים המתוקים שלי לעולם, [בהחלטיות] לעולם לא אתן לזה לקרות.
אמנון: אתה חושב שאתה סובל?
איציק: בהחלט לא, אני מקריב, ומקריב המון, אך לא הייתי מגדיר זאת כסבל, המטרה ברורה, היא חיה וניצבת מול עיני ואני מקריב עבורה המון, אך לא הייתי מגדיר זאת כסבל. קושי? כן! לא קל לחיות חיים כפולים. הקרבה? בהחלט כן, המטרה "שווה" את הקרבן הזה. אך לא סבל.
[מנגינה נוגה]
אמנון: כשהתוודעתי לאיציק ולחייו הכפולים, רציתי לעמוד על היקף התופעה, על המניעים, על האנשים והעולמות, על תהפוכות הגורל והדרך בה צועדים האנשים שמאחורי הפנים שאנו חושבים [הנפת אצבע] שאנו מכירים.
יצאנו לשיעור תורה "חצי מחתרתי" באחד היישובים באיזור חיפה, שם הכרתי להפתעתי גם את פרופ' ינון. שנותר לאחר השיעור להחליף מידע עם מרצה עמית מהטכניון, שגם הוא מסיר את הכיפה ומחביא עמוק עמוק בתא הכפפות עד לשיעור הבא.
למחרת ביקרנו בשיעור דומה באיזור רמת גן, וגם שם ישבו "פרצופים מוכרים" כן כן, מוכרים גם לכם, מהמסך הזה, ואפילו מהאולפן הזה.
אנשים שכלפי חוץ מוגדרים ומוכרים כחילוניים לכל דבר. אך בסתר, כשאף אחד - מלבד חבורת האנוסים - איננו רואה ויודע, הם יושבים יחד לשיעור תורה, שומרים מצוות ככל יכולתם, מתייעצים עם רבנים, ותומכים אחד בשני בעיתות משבר.
[כיתובית: זר לא יבין זאת]
דליה [קול מעוות]: אני לא מוכרת לצופים בפרצופי, אלא רק בשמי, מהכתוביות שרצות בסוף התוכנית. כבר 4 שנים מקיימת מצוות בסתר, לא נוסעת בשבת, לא מעשנת בכלל, כדי שלא יבחינו שרק בשבת אני נמנעת מעישון.
אמנון: א...א...יך התחלת?
דליה: את החרדי הראשון בחיי שפגשתי מקרוב,הכרתי בנסיבות מצערות, לא אוכל לפרט, אך משפט ששמעתי גרם לי להתחיל לחפש.
ואתה יודע [בחיוך] היום יש אינטרנט, פתוח, חופשי, לא מצונזר, ובעזרת מנועי חיפוש ושכל ישר (אתה יודע, היצר הרע יודע להפריע גם לרובוט טכנולוגי [צחקוק קצר]) הצלחתי להגיע לחומרים שגרמו לי למחשבות עמוקות, תהיות, מצד אחד שאלות קשות, ומצד שני תשובות ברורות. ברורות מדי מכדי שאוכל להתעלם מהן.
אני אומרת באירוניה, ש[בחיוך חמוץ]"לשמחתי בדיוק חליתי בסרטן עור בצורה קלה, וזה סיפק לי את התירוץ האולטימטיבי לאי הליכה לים בשבתות ובכלל, ומעין "רבולוציה ירוקה" שהעברתי את כל הבית, שנתנה לי מגוון שלם של תירוצים לשלל תהיות על דברים שקורים איתי, ועל כל מיני שינויים במטבח ובחומרי הגלם לארוחות.
אמנון [אחרי מספר שניות של דממה ופה פעור]: אז דליה, מה בעצם את שומרת?
דליה: אני שומרת תרי"ג מצוות, 613 מצוות.
אמנון [מתפרץ]: למה בחרת דווקא במצוות הללו? ומה עם השאר?
טוב, זה קצת קשה לנו לעשות כאן עוד חיקויים, ובמקביל להקליד בקצב מטורף
אז....
תמשיכו בעצמכם....
בעצם, אין צורך להמשיך, כי החיים ממשיכים את זה בשבילנו. הם אנשים שאנחנו פוגשים יום יום, בבנק, בכביש, בתור למרפאה ולעיתים גם - מאחורי שולחן הרופא עצמו.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים