האם הקמנו מדינה כדי לשלוח לכלא נערים יהודים עם פאות על הלחיים שלומדים תורה ומקיימים מצוות? * יאיר טיילור במכתב נרגש לפראייר
בשנת 1924 ה'תרפ"ד עלתה לארץ ישיבת "סלבודקה", אחת מישיבות ליטא היותר חשובות. ישיבה וותיקה ומבוססת, בחרה לנדוד לאיזור נידח, איפשהו במזרח התיכון. רחוק מכל המרכז התורני הפורח בקובנה הליטאית.
למה היא עשתה את זה?
פשוט מאוד: נחקק אז צו ממשלתי שחייב את תלמידי הישיבה ללכת לצבא. ראשי הישיבה עשו כל מאמץ לבטל את הגזירה: הם הפעילו לחצים פוליטיים, הפעילו לוביסטים, ניסו לדבר במסדרונות הממשל, אבל שום דבר לא עזר. זו לא הייתה המדינה שלנו, לא היה מי שיבין אותנו. קשה היה להסביר לגויים מה חשיבותו של האינטלקט היהודי.כשאר הבינו שאין עוד מה לעשות הם העדיפו בתנאים הקשים ששררו אז לקנות בניין בעיר חברון, ובמאמצי על העלו לשם את כל תלמידי הישיבה.
כמה סמלי המהלך הזה, וכמה נכון: לעם היהודי אין בית ומולדת. הוא נמצא בארצות נכר, שם יש שלטון בידיים זרות, לפעמים אפילו שלטון עויין. שם העם לא יכול היה להתפתח תרבותית ורוחנית כפי שהיה רוצה.
ההיסטוריה הפתיעה את כולם, אפילו אותנו. חזון הפך למציאות, ושוב אנחנו במדינה ריבונית, בה אנחנו כותבים את החוקים ובוחרים את הכללים.
אחד הדברים החשובים שהמדינה השכילה לעשות בששת העשורים הוא למקמם את עצמה במרכז העשיה התרבותית, האינטלקטואלית והרוחנית של העם. ישיבות כמו סלבודקא (ובשמה כיום "ישיבת חברון" בירושלים) "מיר", ואחרות, מהוות כיום אבן שואבת לעשרות אלפי צעירים יהודים מכל רחבי העולם, שבוחרים ללכת לישיבות היוקרתיות והנחשבות ביותר.
חלקם, בעיקר ממשפחות מבוססות בחו"ל, בוחרים להישאר ולהשתקע בארץ בעקבות הקשר לישיבה. בכך מגדילה המדינה את הקשר שלה עם יהדות התפוצות, ומחזקת את מעמדה.
שישים שנות המדינה היו ללא ספק שנות פריחה ושגשוג להתפתחות הרוחנית בעם היהודי, בפרט לאחר הכחדת מקומות התורה באירופה על ידי הנאצים.
האם הפריחה הזו תימשך? זה תלוי רק בנו!
אני קורא לך כאח, כידיד, וכשותף למפעל הציוני התרבותי והיהודי: בא לחזק את האינטלקט היהודי, את השימור ההיסטורי שלו, שצלח גם גלויות ורדיפות. אל תשלח יד במקום האחרון בעולם בו מפתחים את מקור ההשראה ועיצוב התרבות הרוחנית של עמנו זה 2000 שנה. שמדינת ישראל לא תהיה המדינה הראשונה בעולם שלא מאפשרת ללמוד תורה, ולא תהיה המדינה האחרונה בהיסטוריה שבה למדו תורה.
שלא נראה שוב את ישיבת סלבודקא נודדת, והפעם לכיוון השני.
כי לימוד התורה היא המחויבות שלנו לעצמינו, והיא המחויבות שלנו למען הדורות באים.
בידידות,
אחיך החרדי.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים