בעוד רביב דרוקר מצייר את המשא ומתן הקואליציוני עם המפלגות החרדיות כסחיטה, מציג העיתונאי אבי גרינצייג כי מדובר בגיבוב שכולל מחזור מסמך ישן והוצאת דברים מהקשרם
ביממה האחרונה, פרסם האוחז בעט רביב דרוקר מאמר נוטף ארס והשמצה, בסגנון שטירמרי משלהב, רווי פרשנות מוטית ונטולת אתיקה, שכל כולו גידוף כלפי יהדות התורה ודרישותיה מממשלת נתניהו - לגיטימיות ככל שיהיו.
דרוקר 'חושף' נתחים ממסמך הדרישות של יהדות התורה, תוך שהוא משרבב את הערותיו הגסות והצורמניות לתוך הטקסט. אך המעידה העיתונאית הראשונה של החפיפניק, היא בכך שמדובר בטיוטה הראשונה שהוגשה לפני כחודש בפתיחת המו"מ, מעין נייר עמדה ראשוני, שכולם יודעים כי דינו להשתנות מהותית.
אפילו בנייר זה, שורת הסעיפים שדרוקר מצטט וסכין בין שיניו, היא לגיטימית לחלוטין, גם בעיני הקורא החילוני - לו רק תוצג בהקשרה הנכון, קרי, ללא תוספות הזעם והתסכול של המתחזה לפרשן.
שנתחיל?
דרוקר מציין במאמרו 28 סעיפים בלבד עליהם יש לו הערות, אך למרות זאת הוא מקדים בלעג "ועל כולם מתעלה בענק יהדות התורה. היא הגישה מסמך של למעלה מ – 70 דרישות, אליו מתלווים נספחים על נספחים, טיוטות של הצעות חוק בשלות להגשה וכמובן, דד ליינים. מפלגת השישה מנדטים קובעת למפלגת השלטון שעליה להעביר לפחות כ 15 חוקים"... הכצעקתה?
ובכן, נסכים כי סעיף הדורש שלא לשנות מהמצב הנוכחי - אינו נחשב חקיקה והוא לגיטימי בכל סיכום קואליציוני. כך למשל הסעיף הדורש שלא להעלות את אחוז החסימה, או לא לקדם חקיקה שתפגע בנושא דת [סעיף שדרוקר עצמו מציין בחסדו שהוא 'לגיטימי']. כך גם קבורת יוזמתו של אליעזר שטרן בנושא הגיור - היות ומדובר עדיין בביצה שלא נולדה, או שמירת מעמדו של החינוך החרדי.
סוג שני של טענות מביכות שמעלה דרוקר, מעידות על בורות הכותב, הוא מתייחס לסעיף הדורש תיקון של חוק הונאה בכשרות ומפלפל "אם אני מבין נכון – לא בטוח – הם מנסים לעצור את הניסיון של בתי עסק למכור אוכל כשר ולקבל תעודת כשרות, גם אם הם פתוחים בשבת", ובכן, לא מיסטר דרוקר, חיפוש קטן בגוגל היה מגלה בפניך כי חוק הונאה בכשרות כפשוטו ניצב על כרעי החלטת בג"ץ בקרוב ותלוי בגיבוי הפרקליטות.
בורות וחפיפניקיות מגלה דרוקר גם בפרשנותו לסעיף המבקש שלא לבצע חסימת תמיכה למוסד באם ניתן לגבות ממנו את ההחזרים, והוא מעניק לזה פרשנות מרחיקת לכת, כביכול מדובר ברצון להכשיר מוסד שלא עבר ביקורת, כאשר הכוונה בכלל לנושא אחר שנקרא 'חוסר איתנות פיננסית' [עוול משווע בפני עצמו, ואין כאן המקום להרחיב], או בפתרון הנדרש להעברה חודשית של התקציב למוסדות תורניים - עוד לפני העברת תקציב המדינה, שם הוא מסנן הערה ארסית למדי [הצבא וכל שאר הארגונים יכולים לחכות עד שיעבור תקציב. החרדים לא] וגם מטעה [כי הסעיף אינו מבקש הקדמת התשלום, אלא השוואה, משום שכאשר מדובר בתקצוב שאינו בבסיס החוק - המוסדות התורניים עשויים לאבד את החודשים הללו, מה שאין כן בנוגע לצבא ולכל השאר שעם אישור התקציב יקבלו פר שנה באופן אוטומטי].
אבל דרוקר לא מסתפק בכך, אחרי שדחף סעיפי סטטוס קוו, גילה בורות וגם לא עודכן בכך שסעיפים מסוימים כבר הוסרו מסדר היום באופן מלא או חלקי [כמו למשל נושא סגן השר הנורבגי], אחרי שדרש בעקיפין כפיה חילונית [כשתקף את הדרישה הלגיטימית לאפשר קבורה רגילה ולא קבורה בקומות, לחפצים להיקבר על פי ההלכה], ואחרי שהפך עצמו לשוטה [כשציין את נושא אזורי הנישואין, יוזמה מוזרה של רבני צוהר ומשוללת הגיון. ממש כמו שבבית משפט או בלשכת רישום אוכלוסין אדם נדרש להתייצב לפי אזור מגוריו, ולא נשקלת 'פתיחת אזורים'], הוא ממשיך ודורש גם אפליה, ממש נלחם עבור המשך האפליה לרעה של הציבור החרדי.
הנה דוגמה לסעיפים שכואבים לדרוקר המתנשא: חיוב הרשויות המקומיות, רחמנא ליצלן, לתת לילד חרדי תקצוב של 75% ממקבילו החילוני, ייצוג הולם לחרדים בשירות הציבורי, הסדרת תמיכה למוסדות תורניים בחקיקה [כן, בדיוק כמו כל מוסד חינוכי בישראל], תיקון הפגיעה במערכת החינוך החרדית, ביטול האפליה במעונות היום ובתמיכה בגרעינים תורניים. כל אלה הן דוגמאות קלאסיות לאפליה בוטה - חלקה ארוכת שנים - כלפי האזרח החרדי, רק משום שהוא חרדי. דרוקר היהיר מתקשה להבין איך הנתינים החרדים מעזים לדרוש שוויון זכויות, משל היו רוזה פארקס.
לרשימת השמאלץ שיצר, דחף החפיפניק עוד אי אלו סעיפים שנראו לו מוזרים, גם אם אין לו מושג במה הם עוסקים. אחרת קשה להבין מדוע מפריע לו השינוי הנדרש בתקצוב גני הילדים, שמטרתו להביא לחלוקה תקציבית פנימית הגונה יותר שתגדיל את שכר הגננות, או ועדה מקצועית שתבחן הכרה בלימודים בישיבה כתואר [אם ועדה מקצועית תחליט שזה בסדר, במה שונה הדבר מכל ועדה פדגוגית שמאשרת נושא לימוד לתואר?], אבל כפי שכבר הבנתם, לדרוקר לא אכפת, דרוקר משמיץ וזה כיף, הוא יורק בוץ ורפש על הקהל הנרדף ביותר במדינה וזוכה לקריאות הידד מגרונו הניחר של האספסוף המוסת, רק הגרזנים והקלשונות חסרים.
אז דרוקר יקירי, את האמינות העיתונאית שלך איבדת מזמן, לא אני יצרתי את הכינוי המחמיא 'חפיף דרוקר', ומן הסתם גם לא אהיה האחרון שטוען זאת. אולי אחרי ספריך 'חרקירי' ו'בומרנג', הגיע הזמן לפסק זמן תקשורתי וכתיבת הספר 'פרודיה' - הביוגרפיה המקצועית שלך.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים