"למה באמת בכינו? כנראה שהרגשנו קרובים אליך, בכיר מושאי הסיקור שלנו. הנה, אני אפילו כותב לך בגוף ראשון" • העיתונאי קובי נחשוני נפרד ממרן הרב עובדיה יוסף
ביום שני שעבר, בשעת בוקר מוקדמת, עשיתי את דרכי מירושלים לבית העלמין סגולה בפתח תקווה - כמו כל שנה בג' בחשוון. אזכרה. 31 שנה לסבא יהודה. מוקדם בבוקר - כדי שאספיק לחזור בשעה סבירה לעוד יום של דריכות סביב מיטתך בהדסה.
בדרך, בשעה 6:44, הגיע העדכון היומי מרחלי, דוברת בית החולים. הוא בישר על החמרה ולראשונה גם על מצב "קשה מאוד ולא יציב", ועל כך שהצוות הרפואי נאלץ להגביר את התמיכה במערכות גופך השונות. הפעם זה נראה היה רציני. ביקשתי מסבא סליחה, וידאתי שיסתדרו עם מניין - וחזרתי לירושלים.
תשע שעות לאחר מכן, שעתיים אחרי הפטירה ולפני היציאה ללוויה, התפניתי לרגע מהעבודה - ומחיתי דמעה ראשונה. שמעתי שלא הייתי היחיד. מה קרה שם? האם סוף-סוף הפנמתי שנגעתי בהיסטוריה? אולי זה ג' בחשוון, שהפך מפרטי ללאומי וריגש אותי? או שפשוט בכיתי...............
קליק לכתבה המלאה
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים