נתי אברהם שמע את גבי גזית והתמוגג * סוף סוף אדם אמיץ שלא מנסה להסתתר מאחורי כסות בלויה ומציג את שנאתו לאוזני כל * אולי דרכו תתעורר התקווה לאחדות המחנה הנרדף והשנוא
אוי, איך חולף לו הזמן. איך משתנות התקופות.
מה שהיה עד אמש מסעיר מעורר ומרתק, איבד מעריבות טעמו כמבלי משים. המשקפים שהרכבנו שלשום כבר נעשו 'רטרו'. אבל לא מספיק 'רטרו' בכדי להחשב שוב היום מודרניות ואופנתיות.
ככה זה. דברים משתנים! קלאסיקות משתנות! העולם כולו מחליף גוון, טעם, מאוויים.
בימי עבר, חרדופובים מוצהרים היו עניין שבשגרה. מולם יכלנו תמיד להתאחד בפחד ומגננה.
ממש כמו האנטישמים שהיו הגורם המאחד ביותר במהלך גלויות ישראל.
פעם יכולנו להעיד 'יש חרדופובים בישראל'! "הם" היו חרדופובים!
הם באמת הצליחו להרתיח, לאחד ולכנס את כולנו תחת תחושת הרדיפה והסלידה מהם. אח היו ימים! נחמד לפעמים להיזכר בתחושות הללו של אותן תקופות. להתרפק בנוסטלגיה על תחושת האחווה של השנוא והבלתי רצוי. היו ימים..
והיום... מה יש לנו היום?! מי יש לנו היום?! העולם התהפך. נהיה לפתע מתוחכם יותר. פוליטיקלי קורקט. 'נאור' ו'מתורבת' יותר...
כבר מזמן לא פופולארי לשנוא! סתם לשנוא, זה כ"כ 'פאסה'. זה 'מה זה' פרימיטיבי. זה פשוט 'וואלה-תכלס-לא-נעים' להשמיץ ולגדף סגנון חיים של אנשים שונים ממני.
היום, הרבה יותר פופוליסטי לדבר במונחים של 'הכלה', 'קבלת השונה' ו'הם אחים שלנו'.
הרבה יותר פופוליסטי להצניע את השנאה והריחוק ובמן צביעות להעלות על נס את הערכים המערביים שוחרי הטוב והשלום, דורשי הדו קיום ולהעריץ את השימוש במנעד הצלילים המתקתקים ורדרדים כל ה'כאילו כזה'..
למען האמת, טיפטיפונת תקווה עורר המתאגרף ההוא מ'יש עתיד'. לא ממש, אבל איזושהי תקווה קלילה.
עושה רושם שהוא קורא נכון את המפה ולומד להשחיל את האנטישמיות ושנאת האחר ההיא הטובה, בין השורות. איכשהו להסתיר מאחורי מילים ונוסחאות עדינות ופופוליסטיות, גם את המסרים החרדופוביים הפרימיטיביים ביותר. אבל עדיין קיימת התקווה כשמעת לעת 'קופץ לו הטומי' והוא חוזר לדבר בשפה הישנה, הגלויה והלא צבועה. אולי כן יש סיכוי לקצת ממה שהיה ואיבדנו..
והעיקר, תמיד ישאר לנו גבי גזית.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים