הרב דוב פוברסקי מהרהר אילו העתירה הייתה באה מכוח הדת, איך הייתה נראית התוצאה * וגם איפה אנו החדרים יכולים לפעול טוב ומועיל יותר לשיקומה של הדת בימים טרופים אלו
השבוע עתר לבג"ץ בעל מכולת מהעיר תל אביב, שכבר מזמן הוגדרה כמדינה עצמאית – 'ללא הפסקה', כנגד העיריה שלו, שמעמידה אותו במצב בלתי אפשרי, מצב שמאלץ אותו לשיטתו לפתוח את מרכולתו בשבת, ומצד שני לשלם קנסות כבדים על עצם פתיחתו המאולצת.
האילוץ הוא, שמנגד עומדות הרשתות הגדולות, שלהם הכול מותר (בהכשר העיריה כמובן), והם פותחים את מרכולתם בשבת – בעידודה של העירייה, שלא לומר שהם אינם משלמים קנסות, ובכך הם מרגילים את הלקוחות לרכוש אצלם ולא אצל מתחריהם הקטנים בעלי המכולות – שלהם אין הכשר (מהעירייה) לפתוח בשבת – אלא להפך.
וכל בעל עסק מתחיל יודע, שקשה מאד לשנות הרגלי צריכה אצל לקוחות, אפילו לא אצל לקוחות נאמנים וותיקים. לכן, צרכן שמגיע למקום הקבוע בו הוא רגיל לבצע את קניותיו ומוצא אותו סגור, הוא פונה למתחרה הפתוח, ומשנה את הרגלו הקודם, ונשאר להיות לקוח של זה החדש.
בעלי המכולות הקטנים בעיר, קובלים על כך, שהם באמת רוצים לסגור את העסק ביום השבת, הם לא דתיים, ולא שומרי שבת – אמרו והתנצלו. אמרו וידעו למה הם מדגישים את התנצלותם זו.
כי אילו הם היו באים מול בג"ץ או מול התקשרות בטענות כאלה הקשורות אותם איכשהו 'לדת משה וישראל', נדמה היה כי הסיכוי שלהם לזכות בתשומת לב מיוחדת ומעניינת כפי שזכה אותו בעל מכולת, משופטי בג"ץ בעתירה זו, הייתה שונה בתכלית מזו שהתקבלה בפועל בסופו של יום, כאשר כאמור, ההילה לעתירה הייתה - בקשה למנוחת עובד, אולי שוויון הזדמנויות וכיוב'.
החלטת שופטי בג"ץ הייתה בין היתר, כי על עיריית תל – אביב, לאכוף את החוק האוסר פתיחת עסקים בשבת, גם על בעלי הרשתות הגדולות.
אמנם שופט בג"ץ בהרכב, ד"ר אלייקים רובינשטיין (הדתי) נימק באומץ רב את החלטתו וציטט בה מונחים ידועים מהיהדות – המדברים על 'באה שבת באה מנוחה' אך אל נא נתבלבל, כל זאת בהסתמך על בקשה פשוטה של בעל מכולת שעובד קשה למחייתו, ומבקש יום בשבוע לנוח, ואם אפשר שאותו יום מנוחה יהיה יום השבת.
נדמה כי ההתנגדות הגורפת לכל דבר שבקדושה, ולכל דבר שריח יהדות נודף ממנו, מצד הציבור החילוני המשולהב מגורמים פוליטיים של בני דורנו יחד עם אלו מהעיתונות החופשית – באה בסופו של יום, מכוח השיח של השנים האחרונות שבשיח הזה, לא הייתה הידברות במונח ובמושג הפשוט של 'הידברות'.
אולי אם היינו מורידים במעט ממינון הכפייה באמצעות חוקים, הפגנות וכיוב', ובמקום זאת, היינו מתרכזים בהסברה והידברות, כפי שחלקנו יודע לעשות זאת באופן מצוין ומועיל, היינו מגיעים להבנות עם רוב חלקי העם, וממילא היינו משיגים מעט פחות התנגדות ודחייה מכל הקדוש והיקר, לא רק לנו החרדים, אלא לכל העם היושב בציון.
יותר מאשר היהודי שומר על השבת – השבת שומרת עליו
אין ספק כי כוונתנו טובה יותר מתמיד, כל רצוננו הוא לשמור את עם ישראל, מכל פגע ומחלה, והרי חז"ל כבר קבעו כי 'שבת קודש, היא סגולה מיוחדת שהנחיל לנו הקב"ה, כזו ששומרת על עם ישראל יותר מאשר עם ישראל שומר עליה.
העניין הוא במבחן התוצאה, והשאלה הנשאלת היא, כיצד נוכל להביאם למצב של יותר שבת ופחות חילול, נדמה כי הדרך הישנה של חקיקה וכוחנות מיצתה עצמה וללא תוצאות מדהימות.
אולי הגיע העת לחפש חלופה של הידברות והצגת פניה היפות של היהדות – ופניה יפות עד מאד.
אין כאן מצע של 'יאפיות הנפש', אינני אוחז בהגה השלטון או בכל שררה אחרת, אני רק מבקש לקרוא את המפה ולראות נכוחה לאן הרוח נושבת.
כיום המצב הוא עגום למדי, כמעט כל נושא בעל אופי דתי העולה לדיון ציבורי, משפטי או פוליטי מהבית החרדי – נידון לכישלון, מתוך שנאה ודחייה מפחדים ומרגיזים כאחד.
שנאה ודחייה ברמות כאלו, שכבר לא ניתן לשלב בהם שיקול דעת והיגיון בריא.
לא נוכל להסתפק בהכרזה שכולם רשעם ואנו הצדיקים, ובכך פטרנו והוצאנו את האחריות מידנו.
זהו דור שצמא לחזרה בתושבה, יותר מכל דור אחר, צמא לדעת ולהכיר, לשמוע וללמוד – בידנו הדבר.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים