צפירה! ה'דוסים' עומדים בכיכר

השעה הייתה רבע ל -11, לא הבחנתי בהתרחשות מיוחדת, אך החשמל היה באוויר * אני לוקח מבט אחד ימינה ועוד אחד שמאלה, ואני מזהה 'סמויים' * אני מזהה איך הם מתקשרים ביניהם בעיניים וברמזים * אלא שהפעם המתינה להם הפתעה מכיוון אחר.

הם רומסים את המעט מן המעט שנשאר כקדוש בעייני רוב רובו של העם. אין בנמצא שאיננו מכבד את אלו שמסרו את נפשם על קידוש ה', על הצלת חיים והגנה על הארץ - הלא המה הנופלים, אלו שנפלו במלחמות ישראל, אלו שנפלו על משמרתם, בזרועות המודיעין הים והיבשה, בארץ ומחוצה לה. אלו שאנו יודעים עליהם, וגם כאלו עלומי שם וכתובות, כאלה שלעולם לא נדע ולא נשמע מה עשו ואיך מצאו את מותם – אך המכנה משותף אחד לכולם: הגנה על הארץ ועל יושביה.

גם אלו שנהרגו מפעולות טרור שונות ומשונות, גם הם נמצאו לפני מספר שנים ככשירים להיכלל בקטגוריה המכובדת והקשה של השכול הכללי של המדינה, תחת השם: 'חללי מערכות ישראל ונפגעי הטרור'.

אז למה לרמוס את כבודם ומי הוא הרומס הלזה?

בכל שנה ושנה, מתקבצים עדת משועממים חסרי כל, ובעיקר חסרי בינה, בצומת הרחובות ישעיהו/ מלכי ישראל – הנקרא 'ככר השבת', על שם הפגנות השבת של הימים ההם, שבהם עוד נסעו רכבים בשבת ברחובות שכונת גאולה ומאה שערים.

נראה כי הצומת הזו תמיד משכה עניין שלא לומר אש, אלא שכאן ההקשר שונה במעט.

אותם עדת נבערים מכל, יוצאת כבמחול בדיוק בעת החלה הצפירה של יום הזיכרון בשעה 11:00 ובידיהם שלטים וכרוזים בגנות המדינה.

'ציוני איננו יהודי' יזעקו בקול רם ובגרון ניחר.

מול אותה עדה, רק במכפלות ובמספרים כפולים ומכופלים, ירוצו תוך כדי צפירה, הצלמים והעיתונאים. הם לא יסכימו בעד כל און שבעולם לפספס תיעוד של הרגע המרשים של האייטם שיככב עד דקות מספר מעל כל מרקעי הטלוויזיה החופשית בארצנו.

אייטם שירגיז את כולנו, אייטם שיטלטל עדה שלמה על מחוץ לחוק ממש, אין להם זכויות - יאמרו, משל היו מסתננים מאפריקה – במקרה הטוב....

אלא שהשנה נטרפו להם הקלפים,  לשחקנים ולמתעדים, בשני קצוות הכיכר.

השנה החליטו כמה אנשים טובים שדעתם ורעיונם הוא תואם את דעת הרוב הדומם  בדרך כלל היודע לדבר מדי פעם, אך לעולם הוא אינו מרקדעל דמם של הנופלים.  אותם אנשים הקימו אתר אינטרנטי שנקרא 'דוסים', אתר שמבקש  לתת מענה לעוולות מתוקשרות שיש בהם להעפיל על העדה כולה.

כבר אמרו חכמים: תמונה אחת שווה אלף מלים. תמונה אחת שכזו יש בכוחה יותר מאלף מילים ויותר מכך.

גלי השנאה – זו שנאת חינם באמת, אותה אנו חשים וממנה אנו סובלים ביום יום, במבטים, במילים ובייחס.

גם אני נקראתי על ידי 'דוסים' לדגל – תרתי משמע... נקראתי והגעתי.

זו לי פעם ראשונה שאני מוצא עצמי ב'כיכר השבת' בעיצומה של צפירה. השעה הייתה רבע ל -11, הכיכר כמו כיכר, מלאה באנשים, מטיילים, קונים ושאר עמך ישראל, ממש כמו בכל שעה שבמהלך השנה, לא הבחנתי בהתרחשות מיוחדת, אך החשמל היה באוויר, היה ניתן למשש את הלחץ את מה שעתיד להיות כאן ממש בעוד כמה רגעים.

אני לוקח מבט אחד ימינה ועוד אחד שמאלה, ואני מזהה 'סמויים', אלו שוטרים 'סמויים' בתוך הקהל, אני מבחין איך הם בוחנים כל תזוזה של מי מהציבור הפוקד בשעה זו את הכיכר. אני מזהה איך הם מתקשרים ביניהם בעיניים וברמזים.

מזכיר לי פעילות של יחידת 'דובדבן' בעיר רמאללה השכנה הקרובה.

אני נעמד במרכז הכיכר, בנישה שבין  ארון מרכזיית 'בזק' לבין אחיו התאום ממשפחת 'חברת החשמל לישראל' – משל הייתי מבקש שיגנו עלי מפני העומד להתרחש כאן ממש.

השעה 11:00 בדיוק, והצפירה החלה מייללת בקול רם, הקהל נעמד על רגליו, לא נע ולא זז. פרט ל - 4 תימהוניים, ספרתי,  שקפצו למרכז הכביש כאשר ידיהם אוחזות שלטים מלאי שטנה ורעל, ובפיהם קללות נמרצות כנגד המדינה..

אלא שהפעם המתינה להם הפתעה מכיוון אחר.

כרזת ענק נפתחה ונמתחה לכל רוחב הכביש ובה נאמר ובעצם נזעק -  'דוסים' מכבדים את הנופלים בדרך אחרת.

אוחזי הכרזה, היו כולם חרדים לדבר ה', כאלה לבושים שחור לבן, עטורי זקן ופיאות, עומדים דום לזכר הנופלים. נראה שיותר מאשר לזכרם, הם עמדו לכבודם וכדי שלא לבזות ולפגוע ברגשות הציבור.

לאחר מכן הם יסבירו, כי הצפירה איננה במשמעות הדת, אין לה מקום ולא מקור במסורת, להפך זהו 'מנהג הגויים'.

אך מאחר ואי עמידה בצפירה יש בה בכדי לפגוע ברגשות הרבים – אנו נעמדים דום, רק כדי לא לפגוע.

חשבתי, שלמרות שכולם לובשים שחור לבן, העולם לא שחור לבן, יש אפור וישנם עוד כמה גוונים – כדאי להכיר, לפעמים אפילו להוקיר.