גם פינגווינים בוכים כשכואב

פתאום הוציאה הגברת את ידה מהרכב, זקפה לנו אצבע משולשת, פרצופה האדים מכעס ומשטמה, וזעקה כל עוד נפשה בה: דוס, מה אתה מסתכל עלי, יש לך מקום (צפוף מאוד) לעבור, למה אתה מחכה? נהנה מההצגה? הזעקות היו מלוות ביריקות בזעם ומילים גסות שאחסוך ממכם * וכל זה מכיוון שהמתין בסבלנות שהגברת תחנה

בעקבות איזה סטטוס שעלה ברשת, בו בחורה חיננית חילונית (שע"פ התמונה נראית צנועה ומכובדת בכל קנה מידה) מגוללת סיפור על פינגווין (דוס) מעצבן שהתנהג אליה בהדרה מכוערת, נזכרתי בסיפור שקרה לי לפני שבועיים, והתלבטתי אם לשתף אתכם בו.. 

• ‏עינבל והחיות‏ ב-‏בי"ח בילינסון‏.‏

טוב, היא עשתה לי חשק לשתף..

לפני שבועיים הייתי צריכה להיות בתל השומר, נסעתי יחד עם בעלי, יש שם חניון בן 16 קומות, ולמרות זאת בד"כ סיפור החניה שם הוא סיפור לא פשוט..

את הג'יפ לפנינו בחניון אכלסה נהגת שע"פ הלבוש והמראה שלה היא עשתה רושם של עו"ד חילונית מכובדת בסביבות גיל הארבעים, הנהגת היתה מאופרת מסודרת ולבושה בקפידה..

בקומה 8, ברת מזל שכמותה, היא מצאה חניה..

(בטרם אמשיך בסיפור אספר לכם כמה מילים על בעלי: בעלי הוא גבר חרדי מזוקן, בן 41, נקי מסודר ומטופח, שעובד לפרנסתנו מהבוקר עד הלילה, משלם מיסים, שירת את המדינה, מעורה בעולם, סימפטי, נעים הליכות, חכם מאוד, אבל התכונה הכי בולטת שלו היא סבלנות, הוא אדם סבלן מטבעו, לא צופר בכבישים, תמיד יש לו זמן, מבחינתו השמש לעולם לא תשקע עד שיסיים את מה שצריך, אין לאן למהר, הפזיזות מהשטן, וכו' וכו'... יש לו את כל הזמן שבעולם, וטונות של סבלנות. עד כאן תיאור אישיות על קצה המזלג..)

ואם כבר בתיאורים עסקינן, אומר בכמה מילים, שגם אני עצמי חרדית למהדרין, אבל כאישה, אני משערת שאני לא מושכת אש לעיניים שמתעבות חרדים כמו שקורה לגבר חרדי מזוקן...

זהו.. אפשר להמשיך בסיפור..

אותה הגברת מצאה חניה, ובעלי כדרכו בקודש, עצר את נסיעתו, והמתין בסבלנותו עד שהגברת תחנה..

החניון היה מעט צפוף, היא מעט התקשתה ברוורס ובעלי המתין בסבלנות עד שתחנה וכמובן ללא גינוני לחץ צפצופים או פרצוף זועם...

ישנם כאלו שבמצב כזה נדחפים וחומקים בזמן נסיון החניה ברוורס, זה לא בלתי אפשרי.. 

אבל כאמור, לבעלי יש זמן, את כל הזמן שבעולם!

הגברת מנסה לחנות, לקח לה כמה דקות.. ובעלי יושב רגוע, ואני לצידו, ממתינים...

פתאום הוציאה הגברת את ידה מהרכב, זקפה לנו אצבע משולשת, פרצופה האדים מכעס ומשטמה, וזעקה כל עוד נפשה בה: דוס, מה אתה מסתכל עלי, יש לך מקום (צפוף מאוד) לעבור, למה אתה מחכה? נהנה מההצגה? הזעקות היו מלוות ביריקות בזעם ומילים גסות שאחסוך ממכם...

וכל זה מכיוון שהמתין בסבלנות שהגברת תחנה.

הוא חייך אלי ושתק, כמובן שלא ניסה לענות לה, הוא הבין שהיא מדברת מהבטן ולא מהראש..

אבל אני, חברים, אני עצמי הייתי המומה, הרגשתי שקיבלתי בוקס ישר לתוך הבטן, למה???

למה זה הגיע לנו???

כי ישבנו דוממים ובסבלנות???

בחיים שלי(!!) בכל חיי(!!) לא נתקלתי בגילויי שנאה תהומית שכזו, על כלום. באמת על כלום!

בעלי שראה את סערת רוחי ענה לי באדישות.. ממה את מתרגשת, זו לא פעם ראשונה ובטח לא אחרונה שהמראה החרדי שלי לא בא בטוב לאנשים..
זהו.

אין לזה הפי אנד

גם עכשיו שאני משחזרת את הסיפור, אני מתמלאת רגשות תסכול ועלבון

סתם עוד סיפור לכאורה בנאלי ויומיומי, אבל כאשר הופכים להיות חלק מהדבר הזה, זה ממחיש ביתר שאת את הצורך הזה בהדברות והכרות ומעבר ללבוש ולסטיגמה, כי אנשים אחים אנחנו..

והעלבון הצורב שחשתי... אומרים שעובר עם הזמן...

שתפו אם בא לכם...

פורסם על ידי יעל נבון בעמוד חרדים נעים להכיר