מסעדן חילוני מסית נגד חרדים כדי לחפות על מצוקה כלכלית

שיפי חריטן קראה את כתבתם של משה הלר ורועי אלמן הזועקת על סגירת מסעדת רסטובר בשל כפיה חרדית * אך מול העובדות התחלפה תחושת הסימפטיה כלפי עובדי המקום לזעם על בעלי המקום * ידיעות על הלנת שכר התחברו עם שמועות על קשיים כלכליים וחשפו את המצוקה הכלכלית של בעלי המקום הפוגעים בעובדיהם וממהרים כרגיל להאשים את החרדים

לרגע חשבתי שאני הוזה או מתבלבלת, אז חזרתי וקראתי שנית. תחת כותרת מגמתית ותוכן עמוס ב"אוי אוי אוי", מדווחים העיתונאים משה הלר ורועי אלמן (mynet-ידיעות ירושלים) על סגירת הפאב-מסעדה "רסטו-בר", כביכול כחלק ממאבק החרדים בפעילויות לחילונים בשבתות. איזה קטע, בהתחלה אני מדמיינת חרדים חמושים (נשק יש?) הולכים ומאיימים על בעלי המקום שיסגרו אותו בשבתות באופן מיידי, אך בהמשך הכתבה אני מעגלת עיניים שוב ושוב והדברים נשגבים מבינתי. אולי אחד מהכותבים המוכשרים, או מישהו מבעלי המסעדה, יואילו להאיר את עיניי, הן עיתונאים שונים מפמפמים כל הזמן שההתבכיינות שייכת לחרדים, ומסתבר שדווקא חילונים הם המתבכיינים והופכים נמלה לפיל.

מה היה לנו כאן?

הרשו לי לספר לכם קודם על אולם שמחות בעיר בני ברק, אשר הוקם לפני קרוב לשני עשורים. שמו הלך לפניו ומהר מאוד הפך לאחד השמות הבולטים במגזר החרדי. כידוע לכל בר מוחין, כי באולם חרדי נערכות חתונות לפחות מדי ערב. באותו אולם ישנם למעשה שלושה אולמות במבנה אחד, כך שלא רק חתונה אחת נערכת שם כמעט מדי ערב, אלא שתיים ולעיתים שלוש חתונות. והנה, לקראת תום תקופת החוזה, מגלה בעל המקום לבעלי האולם, כי לא יחתום עמם לעשור נוסף והוא חפץ להפוך את המקום לבניין משרדים רב קומות. נוותר על תיאור הרעש והזעזוע שחולל הדבר בקרב הרבה מאוד אנשים. שלא לדבר על מאות משפחות שמקור פרנסתם ייעלם בן לילה. כתבות מתבכיינות לא עלו בYNET, ובצדק. זהו רצון בעל המקום והמקום הוא שלו, יעשה בו כחפצו.

כעת נחזור אל בעלי מסעדת "רסטו-בר", אשר מוכרחה אני לציין כי חשתי אמפתיה מאוד גדולה למשמע סיפורם. לא קל לבן אדם לקום בוקר אחד ולגלות שהוא צריך לסגור את מקום עבודתו, אותו טיפח במשך כל כך הרבה שנים ולפטר עשרות עובדים. אך בהמשך הדברים, השתנתה תחושתי, מאמפתיה לרחמים מהסוג של "אוי אוי אוי, בעל המקום דורש שהמסעדה תהיה כשרה, עכשיו אנחנו חייבים לסגור את המסעדה ולקפח פרנסה של כל כך הרבה עובדים".

הרשה נא לי לשאול אותך, שחר לוי, בעל המסעדה. כאשר חתמת על חוזה שכירות עם המקום, לא חשבת כי באחד הימים ישנו סיכוי כי לא ירצו להאריך את החוזה מכל סיבה שהיא? האם עלתה בדעתך העובדה שחוזה שכירות הוא זמני ולכן נקרא "שכירות"?

שאלה נוספת, אני חייבת. נניח שמגיע בעל המקום ומסביר לך כי לא משתלם לו להשכיר לך את המקום והוא הולך לבנות שם משרד יוקרתי. גם אז היית רץ לבכות לעיתונאים משה הלר ורועי אלמן, אשר הזדעזעו מ"ההגבלה הדרקונית" שהציב לכם בעל המקום ומיהרו לשגר לחלל הרשת אייטם נוגע ללב?

למעשה, אותם אני יכולה להבין. נפל לידיהם סיפור עסיסי ובשל, הנה בשר ממולא במילים מפוצצות כמו מלחמה, כניעה, דרמה, קיפוח, אויב, דריסה ועוד מילים כאלו שעושות רייטינג והם אכן הצליחו. אך מה שלא ברור לי, איך להם לא ברור כי  זכותו של בעל המקום להביע את רצונו, לפיו המקום אשר בבעלותו ישמור על צביון מסוים.

מהדברים בכתבה אני מתרשמת כי בעל המקום כלל לא הגיע על מנת לנגח ולהילחם. יש לו ערכים על פיהם הוא חי, אם מוצא חן בעיני אחרים, אם לאו. הוא אינו רוצה להרשות כי במקום השייך לו, יתקיימו חילולי שבת. הוא מוכן להפסיד כסף של שכירות חודשית הנכנסת בקביעות במשך מספר שנים בלתי מבוטל וכל זאת למען כבודה של השבת. מה זה אומר לנו? אין צורך להוסיף.
אם יש לי מקום להשכרה ואני דורשת שתתנהל שם קליניקה לרפואה משלימה, מישהו יכול להכריח אותי להשכיר אותה למשרד רואי חשבון? אז עומדים בעלי המסעדה מול דרישה למקום שיהיה במסגרת שומרת שבת והם אינם מוכנים להכנע לכך. מקובל עלי, אומנם משום כך הם פוגעים בפרנסת עובדי המקום שישארו מובטלים, אך העסק שלהם וזכותם לעשות בו כרצונו!

אבל איפה הכריזמה, איפה העוז והנחישות למען "רסטו בר", למען העובדים ולמען המאבק החילוני נגד צביון חרדי בירושלים?

אז זהו? מתייאשים?

מקומות בילוי נפתחים ונסגרים השכם והערב.

חוזה השכירות פג?

לא קרה אסון, ממש לא. חסרים מקומות שישמחו להשכיר לכם את המקום?

זהו המקום היחיד בו יכולה מסעדת "רסטו בר" להתקיים?

נו באמת! למה להיות קטנוניים? כמה קל וכיפי להפיל את האשמה על הקוזק הגזלן שהחליט לכפות ברוב חוצפתו את אורח חייו בביתו שלו על האורחים שהגיעו! לא נעים לכם בחברתו? הדלת פתוחה. יש הרבה אנשים שיכניסו אתכם ללא דרישות סף מיוחדות.

אינני יודעת מה הייתי עושה במקומו והאם הייתי מצליחה להיות בעלת אמונה חזקה כמו של אותו בעל בית, אולי הייתי מעדיפה להשאיר את המקום כמו שהוא ולדעת שיש לי הכנסה יפה וקבועה. אך העיקר שלעיתונאים המוכשרים היתה את האפשרות להכליל, כמו עיתונאים רבים אחרים, ולכתוב כי "אחת המבלות הקבועות במקום לא האמינה כי הרסטו בר אכן ייסגר, אבל הסכימה כי טוב עשה הבעלים שלא הפך את המקום לכשר ולא נכנע למגזר החרדי"

באמת, משה הלר ורועי אלמן?

הבעלים לא נכנע למגזר החרדי?

אתם מתכוונים אולי שהוא לא נכנע לבקשה לגיטימית של בעל מקום שדורש שבביתו שלו ישמרו שבת?

אהה, אם כך אז יש הבנה.

אני יכולה רק לנחש מהי הסיבה שמר שחר לוי בחר שלא לחוס על עובדיו, ולסגור את המקום.
בעזרת עיתונאי קצת יותר יסודי יאיר אטינגר מ'הארץ' נחשפתי למידע הבא: "גורמים בענף המסעדנות בעיר טענו, כי שחר לוי ידע כמה שנים על כוונת בעל הנכס להשכיר אותו לעסק כשר וכי האחרון דווקא נהג עמו בהגינות. עוד טענו, כי שחר לוי נקלע כעת לחובות. מסתבר כי בעל המקום רצה להפוך אותו לכשר כבר לפני מספר שנים, אך נעתר לבקשתם של לוי והחליט לוותר עד תום תקופת השכירות בחוזה. משניגשו לחדש את החוזה, הביע את דרישתו החדשה-ישנה".

אולי, רק אולי, פשוט בחר מר שחר לוי (או שמא גורמים אחרים שמיהרו לנסות להשיג רווח פוליטי מהעסק הכושל) לתלות את כשלונו הכלכלי בקולר אחרים?

האמת, עם עיתונאים כאלו, זה ממש קל.

אה, ועוד מילה למפגינים. אין לי בעיה עם העובדה שיצאתם להפגין. אני מבינה את העובדה שאתם מחפשים בילויים גם בשבת ושסגירת המקום מסבה לכם עוגמת נפש, אך ההפגנה שלכם צריכה להיות מול ביתם של בעלי רסטו בר, שלא טורחים להשקיע בכם ולהעתיק את מיקומם למבנה אחר, אלא מרימים ידיים רק כי לא חידשו איתם חוזה. תחשבו על כך שתקופת החוזה פשוט פגה ודרשו מהם למצוא מיקום חלופי.

נ.ב מעדויות שמצטברות עולה כי בעלי רסטובר מדברים גבוהה כל עוד מדובר במלחמה ביהדות, אך הפועל הם לא ממש שמרו על נקיון כפיהם כלפי הכפופים להם, האם אלו באמת פניהם של הנלחמים למען הצדק והאמת?