תפילתו האחרונה של חייל

שיפי חריטן קיבלה בכאב את הידיעה על הריגת מכרה - החייל יוסף פרטוק הי"ד * כמלח על פצע ליבה, ראתה סביבה כאלו שעוד בטרם נסתם הגולל, מיהרו לסגור חשבון עם בורא עולם * טור מתוך לב קרוע

בעוד הכאב משסע את הלב בעת קבלת ידיעה על חייל צה"ל אותו הכרתי אישית שנהרג מאש עוינת, התפרסמה תמונה יפה שלו בבוקר היום בו נהרג, כשהוא לבוש במדים ירוקים ועטור בתפילין. תגובות חיוביות רבות נרשמו לצד התמונה, אך לא יכולתי להתעלם מתגובות מקניטות מצד אנשים שמצאו את הזמן להביע את דעותיהם על מנהגי הדת.

יוסף פרטוק נהרג "למרות" העובדה שהניח תפילין. לא הייתי לידו בשעת מעשה, אך קשה לי להאמין שהוא ניגש להניח תפילין אך ורק כי היה לו ברור שבתמורה יזכה להגנתו של אביו שבשמים.
אנשים שקיבלו עליהם עול תורה ומצוות, עשו זאת במטרה להשתדל ולקיים את כל הציוויים שנכתבו או עברו בעל פה, גם כאשר אין להם שמץ של מושג על מה מצווה זו ועל שום מה הם נדרשים לקיים אותה. אנחנו מניחים תפילין משום שזהו ציווי מפורשות בתורה "וקשרת לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך", ואיננו מצפים לגמול בעולם הזה. כבר שמענו על אנשים שקיימו מצוות שילוח הקן, ("למען ייטב לך והארכת ימים") ובכל זאת נפטרו צעירים, חזינו בהסתלקותם של אנשים דגולים אשר ישבו ולמדו תורה ללא הפסקה, קראנו על אנשים שנהרגו בדרכם לשליחויות של מצווה והדוגמאות לא חסרות.

איננו עסוקים ביחסי אהבה-שנאה עם אלוקים ומתזמנים את קיום המצוות על פי נתונים כלשהם. אני אעשה מצווה-אתה תעניק לי תמורה. בדיוק באותה מידה שאיננו מצפים לקבל עונש ובוודאי שלא מיידי על כל עבירה שעברנו. העובדה שאנשים לומדים תורה, אינה מתירה להם לרוץ לתוך אש בוערת ולצעוק, "לי לא יקרה כלום, אני לא אשרף, אני לומד תורה". להפך, על פי התורה אנו מצווים לשמור על נפשנו מאוד. גם סולם שיש בו שלב רעוע, אסור לנו להחזיק בבית שמא יבוא מישהו ויטפס עליו ויינזק.

כך גם אותן זוג תפילין שהניח יוסף הי"ד, או כל אדם אחר שנהרג בצורה כזו או אחרת, את ההגנה שהם סיפקו לו, איננו יכולים לראות בעיננו הבשריות, או להבין את פשר מותו. אין לנו מושג בדיני שמים ואיננו מתיימרים להבין אותם. אך אותם אנשים שכן בטוחים שהם מבינים בדיני שמים, או נהנים ללעוג ולהלעיז ו"להוכיח" לנו שהנה, אתם כולכם טועים, אין לכם אחיזה באמונתכם ורצועות התפילין מיותרות ואין להן כל משמעות, אני פונה בבקשה אישית ושואלת, האם זה באמת מה שנחוץ לנו עכשיו? האם אין זה הזמן לשבת ולשתוק? לא חייבים להגיב בחיוב, אך אפשר לפחות שלא בזלזול וציניות? קצת כבוד לאמונה של חייל חרדי בצה"ל, שנהרג בזמן שירות, קצת כבוד למנהגים שלו, למרות שבעיניכם ה"רצועות השחורות" הללו הן מיותרות וחסרות פשר. ישנם כאלו שעבורם זהו קשר מיוחד אותו לא ינתקו עד יום מותם.