למה מפריע לכתבת מודיעין ניוז - איילת רוטה גבאי לשמוע שפות זרות בפארק ענבה במודיעין * ואילו מבטים שקולים לאלימות כפייתית * מאיזה מגזר צריך להיות נקי הפארק הציבורי * ומה דעתו של בית המשפט * תחקיר מיוחד
בתחקיר אמיץ במיוחד יצאה הגב' איילת רוטה גבאי לגיחת קומנדו בת שעתיים בפארק מודיעין ולחרדתה נתקלה בקבוצת בני מיעוטים ערביים אשר אף העיזו לדבר בשפה הערבית.
ביום שני אחר הצהריים יצאתי להפסקת ארבע קלה בפארק העירוני של מודיעין, הלא הוא פארק ענבה. פנינה של טבע, אגם וירק בלב העיר, צעד וחצי מהקניון, מקום מושלם לשעה קלה של מנוחה בין תחקיר לכתבה. לביקור יצאתי בעקבות תלונות רבות שהגיעו בשבועות האחרונים למערכת העיתון. תלונות שסיפרו על קריאות גנאי שמופנות לנשים בודדות, חיכוכים בין יהודים לערבים, ומעט מאוד שלווה.
כתבה זו הינה גולת הכותרת בסדרת הכתבות בה נלחמת הכתבת האמיצה בהשתלטותם של בני המיעוטים על הפארק הירוק, וגזילתו מהתושבים האומללים, ולמרות שתושבים רבים יצאו כנגד הנימה הגזענית והמסיתה של כתבותיה, היא לא נרתעת ומדי מספר ימים מנפיקה כתבה נוספת ברוח ההשתלטות הערבית על מודיעין רבתי.
בשעות אחר הצהריים המוקדמות הפארק היה כמעט ריק. ירדתי במדרון הגבעה וצעדתי אל שולחנות הפיקניק, תחת הצלונים, סמוך למתקני המשחקים. כל השולחנות היו מלאים במשפחות של מבקרים ערבים, באחד השולחנות ישבה אישה והניקה תינוק. שאלתי בנימוס אם מישהו יושב שם, היא ענתה שלא וסובבה את גבה. התיישבתי וצפיתי באגם. מאחורי נשמעו רחשושים. בזווית העין ראיתי את הנשים מביטות בי, אחת מהן הפנתה אלי אצבע ודיברה במהירות בערבית. לא הבנתי את המילים. הטון היה ברור למדי.
גבר חובש כפיה גדולה קרא לגברים לבוא לתפילה. כולם התקבצו באחת הפינות ומלמולי תפילה נשמעו באוויר.
הוצאתי את מכשיר הטלפון הסלולארי מהתיק, הנחתי אותו על השולחן, לא הספקתי לגעת בו ומיד נשמעה צעקה מאחת הנשים הצעירות: "שלא תעיזי לצלם אותנו!" אחד הילדים הוסיף בצעקה: "זה לא חוקי!" מראה הסלולארי כנראה עורר התרגשות, כי המולת הקולות רק התגברה, הפניתי אליה את הגב, אבל הקולות כמעט הגיעו לצעקות. האישה שחלקה איתי שולחן מיהרה לקום ולהתרחק.
אני לא באמת יודעת מה הם אמרו שם עלי, גם לא ניסיתי לשאול, אבל היה מתח באוויר. הם ציפו כנראה שאקום ואלך. אני החלטתי להישאר ולנסות להיעלם בנוף. לראות מה יקרה. כלום לא קרה. ההמולה השתתקה כאשר הגיע אחד הגברים וכל החבורה צעדה לעבר האגם לשוט בסירות.
הדקות חלפו ובהדרגה החל הפארק להתמלא משפחות. כמעט רק משפחות ערביות. אף אחד לא דיבר איתי, אף אחד גם לא התיישב לידי. בשלב מסוים הרגשתי מאוד חריגה בנוף. סביבי דיברו בעיקר בערבית, ואף אחד לא הישיר אלי מבט. לא זכיתי לקריאות נאצה, לקללות או יריקות, אבל התחושה הייתה שלהיות יהודית בפארק העירוני של מודיעין זה לא כבוד גדול ואפילו בושה. בשלב מסוים, להקלת הסובבים אותי, קמתי משולחן הפיקניק ויצאתי לטיול בפארק. אף יהודי או תייר שאינו ערבי לא נראה באופק. המשפחות המשיכו להגיע. לרגע הרגשתי שטעיתי באחת הפניות והגעתי לטייבה במקום לפסלי הדינוזאורים של ענבה. החלטתי שהגיע הזמן לעזוב. בדרך החוצה ראיתי את ההמון הרב שמתקרב למקום. בהליכה, בחום הגדול, ברעלות ובבגדים כהים, נושאים עגלות וצידניות. אי אפשר היה שלא להעריך אותם על ההתמדה והמאמץ לבוא ולבלות אחר צהריים בפארק. תושבי מודיעין היהודים, לפחות בשעה וחצי שאני הייתי בפארק, לא התאמצו אפילו להניע את האוטו ולהגיע.
מוזר? לא מסתדר לכם משהו?
מי שכתבה את המאמר ההזוי, הארסי, הרסני ושטוף השנאה הזה, היא לא אחרת מאשר הגב' איילת רוטה-גבאי. ולא, אל תרימו גבה.
ברור שבישראל של 2012 כתבת שהיתה יוצאת בגזענות ובהצרתיות כנגד בני המיעוט הערבי היתה מנודית ומפוטרת, הציטוטים שהבאנו לכם נכונים אך יש לשנותם לבני המגזר החרדי, עכשיו הכל מסתדר?!
הגברת רוטה-גבאי, היא סוג של אדם שנוהג להתלונן, למשל, כשהוא שומע בפארק של מודיעין את שפת היידיש. לא, לא היידיש הזאת של זקני חיפה, על שפת הים בשש בבוקר. גם לא את זו מתיאטרון הבימה. יש יידיש אחרת, אסורה. גסה. לא פלורליסטית, לא ליברלית. כזו שאם אתם במקרה במדינת היהודים, פשוט עדיף שתשתקו (או שתנסו את כשרונותיכם ברכישת שפה אחרת. ביידיש זה נשמע הרי טוב יותר)
מסתבר שהיא גם "מוצפת פחדים וחושפת חשש עמוק" מכך שבתי העיר, רחמנא ליצלן, יהפכו להיות לקורת גג למהלכי על שתיים אוכלי לחם. וחובשי כיפות. אז מה אם זו עיר ממשלתית שהוקמה מכספי משלם המיסים, גם זה החרדי. יש הסבורים מודיעין נועדה רק לבעלי עיניים כחולות, בלונדינים, עם מחשוף, דוברי עברית תקנית, גם כשהם מקללים.
לא מאמינים? פשוט תבדקו.
עיתונאות במיטבה או אג'נדה של שנאה
אז בגלל שפראיירים, כידוע, אנחנו לא. וגם התמימות שלנו לא בשמיים. יצאנו, ברשותכם, לבדוק מה מניע את הכתבת ואת האכסניה הנכבדה שניתנת לה בחפץ לב, והנה אכן רק לאחרונה בית משפט השלום ברמלה קבע כי אתר מודיעין ניוז והכתבת איילת רוטה גבאי, ישלמו לרב אמנון יצחק סכום של 100,000 ₪. למה? תקשיבו טוב:
הנתבעים ראו בכנס החזרה בתשובה פגיעה בקודש-הקודשים החילוני בעיר מודיעין, אותה ראו כעיר חילונית למהדרין, מכיוון שכנס מעין זה פוגע בחילוניות שבה, כפי השקפת הנתבעים. נקודת מוצא זו שמה את העיתון כמוביל במלחמות חילוניים דתיים בעיר מודיעין, תוך שהוא שם עצמו לצד החילוניים.
השופט זכריה ימיני מוסיף ומציין בחומרה כי
טון הפרסום וסגנונו בוטה, ומטרתו האחת והיחידה להכפיש ולפגוע בתובע, שכן נקודת המוצא של הנתבעים הייתה שיש לפגוע בתובע בכל דרך, עקב כך שהעז להגיע לעיר חילונית לכנס החזרה בתשובה... הכתבה פורסמה מתוך מטרה לפגוע בתובע.
בית המשפט ראה לנכון לגנות בחריפות את אג'נדת השנאה אותה מוביל עיתון מודיעין ניוז וכתבתו המדוברת, אולם הם לא רואים כל צורך להפיק את הלקח ולעצור לחשבון נפש.
כעיתונאית במיטבה היא לא טורחת לאזכר בכתבותיה את האג'נדה המניע אותה, ואת הרוח הגבית היא מקבלת מארגון מודיעין חופשית (מבית ישראל חופשית) הקורא לשמור על פארק מודיעין "נקי מחרדים" בשלל דרכים גזעניות וחשוכות.
אחד מהם לדוגמה, מר שרון מעוז, בעזות מצח, ובאופן שערורייתי ומקומם, אשר נדמה שאין שני לו, קובל על כך שילדים יהודים יקבלו את שירותי החינוך המינמליים ביותר בסביבת מגוריהם. בשבילו, בית ספר יהודי דתי, אשר בו מלמדים יהדות ילדים יהודיים במדינת היהודים, הוא "תקיעת סכין ארוכה וחדה בליבה של האוכלוסיה" לא פחות.
לזכות תושבי מודיעין יאמר כי רובם אכן יוצאים כנגד ההסתה והגזענות החשוכה המעמידה את כל תושבי העיר בפן שלילי, וכפי שמתריע אתר מודיעין ווטש מפני הרטוריקה שמזכירה משטרים אנטישמים אפלים.
פארק ענבה - אתר מודיעין
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים