מדוע התעלמו כל כלי התקשורת החילונים מאירועי סיום הש"ס * זכות הציבור שלא לדעת או זכות השידור שלא לשתף * דה לגיטמציה של הסתרה
איש הקשר שלנו, המספק לנו סטטיסטיקות, היה נסער:
עוד לא קרה כדבר הזה! – קרא בסערת רוחו – כך להתעלם מאירועים כה משמעותיים, כה מקיפים וכל-כך מרובי משתתפים כן ירבו ?!
לאט לך – אמרנו – זאת בכלל לא שערוריה.
לא שערוריה?- הוא רקע ברגלו – לכל 'הפגנה' של חמישה עשר איש במחסום איקס, הם מייחדים כותרת עבת-גופן, בעמוד אלף, במרכז, אבל לאירועים שמשתתפים בהם רבבות רבות של בני אדם, הם קצבו, אם בכלל, ידיעה מינימאלית, בגודל אינטש ורבע, בעמוד הסוף-סופי, ובקצה הכי נידח.
אז מה קרה? זה בסדר – נסינו לשכך את הזעם.
זה בסדר? ומה עם 'זכות הציבור לדעת', שמכשירה אפי' פרסומים בעלי אופי אנטי חינוכי; ואילו כאן – כשמאות אלפים חוגגים חג רוחני נטו, במאות נקודות יישוב – מסתכם הסיקור ב'מרחב' שבין דממה מוחלטת – ועד ל'תיעוד' מצומק של מילים ספורות.
טוב – נסינו לתרץ – גם אצלנו סבורים לפעמים, כידוע, שיש להגביל את 'זכות הציבור לדעת'. אז אנחנו עם המניעים שלנו, והם עם המניעים שלהם.
מה הדמיון? – מחה המבקר החריף – אנחנו זה עניין אחר: אנו הלא דוגלים פעמים רבות,דווקא בזכות הציבור שלא לדעת. לעומת זאת, אצלם הזכות לדעת היא סיסמת הסיסמאות.
בעוד אנחנו סבורים שצנזורה היא, במקרים רבים באת-כוח המוסר, ולכן אנו רואים אותה ככלי מוסרי-חינוכי, הם – מנגד – רואים אותה כשריד של תקופת פיגור ועריצות. לכן כל התכנפות שלהם, במסתור העלמת מידע יזומה, אומרת דרשני.
הלא הם שחרתו על דגלם – הוסיף איש הקשר שלנו לתמוה – את המימרה הידועה: 'מתנגד אני לדעותיך בכל ליבי, אבל אני מוכן להילחם על זכויותיך להביע אותן'. איך זה אפשרי, אם כן, שנוכח מאורע כה מרכזי ורב משמעות, כסיום הש"ס, השתררה דממה כזו בכלי התקשורת, עד כי הרושם היה של קרטל מאורגן, אשר הסכים להדמים כל פיסת מידע, מן החזיונות המופלאים של סיומי הש"ס.
לאט לך – אמרנו, מתאמצים להפיג את זעמו – אין כאן קרטל מאורגן.יש פה, להערכתנו, פעילות – או יותר נכון: פאסיביות תת-הכרתית. אולי כלבי השמירה של הדמוקרטיה (כפי שהם מכנים את עצמם) פשוט, נרדמו בשמירה.
אז זהו - איש הקשר שלנו נעשה עוד יותר נחרץ – שהם אף פעם לא נרדמים. רק עכשיו נפלה עליהם, בעצם הקיץ, תרדמת חורף דובית עמוקה וטוטאלית----
אדרבה, הרי כל איסור פרסום, ואף צנזור חלקי, נוסכים בעורקיהם אדרנלין ומריצים אותם, מיידית, לבג"צ, בבקשה להוצאת צו על תנאי נגד איסור הפרסום. הן כשמדובר במידע חסוי, אם מטעמי ביטחון, ואם מטעמי כבוד האדם, הם אינם מוכנים להתגמש מנחישותם להביא כל מידע, יהיה אשר יהיה, לידיעת הציבור.
אצלם הזכות לדעת וליידע, הכל ולכל, היא הרי ספינת הדגל, הסמל של הדמוקרטיה – אז איך זה שהטילו, ביוזמת עצמם, איפול מרצון, על אירועי סיום הש"ס, אדירי התהודה, שאוכלוסיה עצומה השתתפה בהם וחגגה אותה לרבבותיה?!
לא כדאי להתרגז כל כך – פלטנו – סוף סוף ניתן להבין אותם.
להבין אותם? – כשהם שולחים צבא של צלמים וכתבים, כדי לסקר כניסת כדור לרשת מחוררת, אבל, להבדיל, כשהמון אדיר מתדפק על דלתות מתחמים אדירים המלאים עד אפס מקום, הם מנטרלים את עצמם כליל מלסקר אותו? להבין אותם ?
הם, שאירוע מלאכותי ואלים באופיו, שבוים ותוזמן מראש, ונתמך מטעם הקרן החדשה לישראל, תפס אצלם במשך שבועות כותרות ראשיות ומטרים רבועים של עיסוק תקשורתי – איך זה, שתגובתם על שמחה ספונטאנית של המונים המכונסים, נרגשים, במתחמי ענק, היא דומיה מקיר לקיר, המופרעת רק בקול ציוץ דק-דקיק?
איך זה שמלאו פיהם מים, לנוכח החיזיון של רבבות, שהכרטיסים אזלו לפני שהספקו להצטייד בהם, והם מבקשים לחזות, לפחות, באמצעות מעגל סגור, במתרחש במתחמי האירועים האותנטיים?
הם צודקים – אמרנו לאיש הקשר שלנו – אל תבוא אליהם בטענות. אי אפשר לכעוס אליהם.
האיש התקומם: למה? למה הם השביתו את מקלדתם ומשדריהם, ולא עשו שימוש במידע כה מרתק, אם פוטנציאל של רייטינג על-גבולי, שהם ברגיל מייחלים ואורבים לו? למה נפל על אלה, שאינפורמציה נאמנה היא, לכאורה, המוטו של עיסוקם, פחד אימים מפני האמת היפה המתרחשת והעלולה להיות מתועדת?
אתה רוצה לדרוש מהם לחתוך את הענף שעליו הם יושבים? – תמהנו.
אתה באמת סבור שניתן לדרוש מאנשים נורמטיביים, שיציגו את בני הפלוגתא האידיאולוגיים שלהם כטובלים באור של אושר, וחוגגים ניצחון מוסרי, שאין עליו עוררין? – הרי בכך הם קמים ומודים, למעשה, בתבוסת עצמם.
האומנם מן הנמנע להבין את עוייניה המוצהרים של יהדות התורה, על שנכנסו לכוננות ספיגה תקשורתית דוממת, כאשר בשטח התגלו לפניהם המראות ושמעו הקולות, שהציגו את לומדי התורה במיטבם, וגילו את האטמוספרה הזכה והמרוממת שהם חיים בה – כלום יש לוחם, שלא יסב פניו, מיריבו העטור בכתר הניצחון?
השאלה היא, בעצם – המשכנו- עד כמה ניתן לצפות, אם בכלל, מאנשים המתמחים ביצירת דה-לגיטימציה לציבור מסויים, להתעלות על עצמם, כשהמציאות היפה (מידי, לטעמם) אוכפת זאת, ולקשור כתרים למי שהם מורגלים לדון אותם ברותחין.
על כן אין מקום לטענות, שבעוד מקרים אחרים, נעשים מאמצים, על ידי מספקי הסקרנות המקצועיים, לייצור סנסציות מהשיגרה ולהפיק מעכבר הר; הרי במקרה שלפנינו, התגוללו בשטח חומרי מידע, שניתן היה להפיק מהם זהב אינפורמטיבי, מעורר חוויות ומרתק. אבל הם, ביודעין, לא נוצלו.
מצד השני, הדממה הסטרילית, הכמעט מוחלטת, של הניצבים בעבר השני של המתרס הדעות והמעשים, לנוכח סיומי הש"ס, היא דוגמה מוחשית לדממה רועמת, 'המדברת' יותר ממילים אינספור.
לא רבים הם הביטויים המילוליים ואפי' המצוינים ביותר, שיכולים להעביר מסר כה חד-משמעי, כפי שמעבירה הדממה הזו.
אכן, דווקא על רקע להיטותם של כלי התקשורת הכלליים, שלא להחמיץ שום אירוע, דל וזניח ככל שיהיה –, נושאת קמצנות המילים המפליגה, שהוקצו ל'סיקור' חגיגות סיום הש"ס – נאום מרשים ועז הבעה: נאומם החלול של מנושלי חוויית הלימוד, אשר העדיפו להוריד פרופיל ולהיכנס למחתרת תקשורתי עד יעבור 'זעם'.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים