עוד עשר סיבות שבגללן חזרתי בתשובה

לא כל אחד מצליח לצאת מהקופסה ולהשתחרר מהחינוך שקיבל והנורמות שהתרגל * קבלו מבט שני לאמת של אחת שהצליחה * קבלו טור מעורר הערצה מיעל, שהצליחה להתעלות ולראות את הטוב בדרך של האחר

בפוסט הקודם שלי פירטתי עשר סיבות שבגינן חזרתי בתשובה ומצאתי בקהילה החרדית את אשר אוותה נפשי. כאן אשטח 10 סיבות נוספות:

1. התא המשפחתי החרדי חזק עשרת מונים מהתא המשפחתי החילוני. אצל החרדים חיי משפחה יציבים הם ערך מקודש בעוד בשאר העולם מוסד הנישואים הולך ונסדק. (לא אמרתי שאצל החרדים אין גירושין ולא טענתי שהכול דבש, אבל כשגדלים בחברה בה ויתור הוא יסוד אותו ילדים וילדות מְתַרְגְּלִים מהגן, כשאין "עיניים גדולות" והצניעות, בכל המישורים, היא נדבך מהותי, אז אך טבעי שחיי הזוגיות יזרמו, יחסית, על מי מנוחות).

2. סמים. בחברה החרדית הסמים מצויים רק בשוליים השוליים ביותר. זכורני שלפני כמה שנים פורסמה בעיתונות ידיעה שאין בארץ תיכון ללא סמים. בקרו נא בתיכונים של "בית יעקב" לכו לישיבות, בטוחתני שתיווכחו שיש חיים אחרים בגלקסיה הזו. כיף לי לדעת שהילדים שלי מוגנים במאה אחוז מהסכנה האיומה הזו. יודעים מה, בשבילכם: לא במאה אחוז, בתשעים ותשעה אחוזים. כן, לא פחות.    

3. מצאתי בחברה החרדית את המוסריות, ההגינות והאצילות שפגשתי עד אז רק ברומנים על התקופה הויקטוריאנית. לעומת זאת כששהיתי בחברה החילונית חשתי שיש מין הלך רוח כללי בו נורא מפחדים "לצאת פראיירים".

4. אצל החרדים הפיקוח ההורי על התכנים אליהם נחשפים הילדים- גדול עשרת מונים, עובדה המונעת סכנות רבות אשר אינני מבינה כיצד ההורים החילונים לא ערים אליהם (איך? איך? איך ייתכן שכה רבים הם ההורים אשר נותנים לילדיהם לגלוש באינטרנט לא מוגן? ובכן, אין ולו חרדי אחד כזה)  

5. בחברה החרדית אסור לרכל ולדבר לשון הרע, ובכל זאת, או אולי- למרות זאת- יש חיי חברה כיפיים ותוססים. (מכירים את זה שמישהו עוזב את החבורה, כולם נפרדים ממנו ב:"ביי מאמי" ו:"אוהבים אותך, נשמה" וברגע שהוא הולך מתחילים ללגלג עליו ולהריץ בדיחות על חשבונו? אצל החרדים זה קורה הרבה פחות. כיף לי לחיות בחברה שאני יודעת שכמעט לא מרכלים עלי ולא מעבירים עלי 'דאחקות'). 

6. התאהבתי בעולם הפנימי הרחב שהתגלה לי כשהתחלתי 'לעבוד על המידות', נדהמתי מעומק, רוחב והיקף המסעות הפנימיים שאני יכולה לערך עם עצמי. גיליתי שאני עולם שלם, עולם שראוי לאינסוף הערכה, למדתי להכיר את עצמי ולאהוב את עצמי מחדש.

7. אצל החרדים כיבוד הורים הוא ערך עליון. נכון, כיום גם הילדים שלי לפעמים מתחצפים אלי, אבל בלי השוואה לבוטות בה עושים זאת אחייני החילונים. ואגב, אני בטוחה שכשאזדקן אקבל מהם ומילדיהם רק כבוד ואהבה. לא יזרקו אותי בבית-אבות ויעשו טובה שיתקשרו פעם בשבועיים. (שימו לב, לא טענתי, חלילה וחס, שכל החילונים לא מכבדים את הוריהם, רק אמרתי שכמעט כל החרדים כן מכבדים את הוריהם ועושים זאת באופן מעורר הערצה).

8. החרדים מוקירים את חייהם; החובה לומר "מודה אני" בבוקר, החובה לברך לפני כל דבר שמכניסים לפה וכדומה, מזכירים ליהודי החרד לא להתייחס לחייו כמובנים מאליהם. כשלא לוקחים את החיים בתור "מובן מאליו"- לדעתי הסובייקטיבית- הרבה יותר נהנים מהחיים ומוקירים אותם. (אגב, בלי קשר לכלום, ממליצה לכל מי שאוהב את עצמו- להתחיל להוקיר את הדברים הטובים בחייו, ולו הזעירים ביותר). 

9. כחרדי, אתה מקבל המון כסף במתנה מהמדינה. סתם, התבדחתי. האמת היא שלתדהמתי גיליתי שחרדים מקבלים בדיוק אותן קצבאות כמו חילונים, ומשלמים- הפלא ופלא- יותר מיסים. כי לחרדים יש מס נוסף, קוראים לו "מעשר" שקל אחד מכל עשר הולך לאנשים שגורלם שפר עליהם פחות משלי. וזו, אגב, הסיבה לכך שארגוני החסד החרדיים פורחים כל כך. המס הזה, שגם הדלפונים מפרישים למען הדלפונים מהם, נותן להם דלק. (לכאורה, זה היה אמור להרתיע אותי, למה שאשלם עוד מיסים מלבד אלה שהחוק מחייב? למה שאתן מכספי לאיזה זלמן שאני לא מכירה במקום לחסוך את הכסף הזה עבור טיול לאיים הקאריביים?  אבל מה לעשות? כיף לי ככה).

10. כי אין 'סלבים' רדודים שמהווים מודל הרסני לחיקוי.

יש עוד עשרות סיבות, עשרות מרכיבים שהופכים את הציבור החרדי לטוב ביותר עבורי, לא אפרט את כולם. אתם מוזמנים להכיר את החברה החרדית מקרוב ולהיווכח בהם בעצמכם.

בהצלחה,

יעל.