מה ההבדל בין משה סילמן למשה זוכמיר? * וגם: מה המתכון הבטוח לחיים מאושרים? * הבמה ליונתן בן דוד, בטור אורח מזווית שונה
נכון, אני לא מהתומכים הגדולים של הקיצונים במאה שערים בירושלים. אבל מוזר שכשאדם מתאבד (ומצית גל של נסיונות התאבדות בעקבותיו, באקט מסוכן מאין כמוהו) - הכותרות הם "כולנו משה סילמן", וכאשר קבוצת חרדים משתמשים בגימיק של אזיקים - זה "ניצול ציני". היום אני אומר לכל הילדים ששמו על עצמם אזיקים, "כולנו איתכם, כולנו משה זוכמיר".
חברי... ליתר דיוק: שונאיי... (כי המשפט הבא אינו מיועד לאוהבי מבין החילונים) עזבו אותנו במנוחה. נמאסתם. נמאס לנו להצטדק בגלל קנאתכם, אתם אנשים ממורמרים. ההוכחה לכך היא שכאשר מגיע אדם שאמור להצטייר כאדם מטורף, ומחליט להצית עצמו בחוצות העיר, הוא נהפך לגיבור על.
מה אומר לכם, זה חלק מהחינוך המטורף שלכם לילדכם. במילים אחרות אתם אומרים להם: אתם רואים אדם שמנסה לשים קץ לחייו? זה אדם גיבור. "כולנו משה סילמן". ואני אומר: התחרפנתם....
אז מאיפה מגיע העיוות הזה? מדוע יש כל כך הרבה צביעות בשיח הציבורי? התשובה, לצערי, היא פשיטת רגל ערכית בחלק מהציבור, וחוסר היכולת לראות את החברה החרדית עם נוער מחונך, בניגוד לסוגיית חינוך הנוער בכלל.
אולי פשוט נמאס לכם בכל פעם כשאתם נכנסים לאתר אינטרנט "חדשותי" להיתקל במדור רכילות, לראות כיצד גופה של האשה הפך מזמן לתצוגת ראווה בלתי נעימה [קרי, רדיפה אחר נשים מפורסמות שביקשו לעצמם קצת שקט בחוף הים], ואצל החרדים האישה אולי "מודרת" מעזרת גברים, אבל יופיה נמדד דווקא בצניעותה?
אולי אתם פשוט לא יכולים לסבול כאשר השכן מגיע לגיל זקנה, הילד וחצי שלו זורק אותו לבית אבות ומגיע לבקר אחת לשישים או לשבעים שנה, והנכדים? הם לא כאן כבר שנה וחצי, פשוט יצאו לטיול מפוקפק במזרח, ואצל זקני החרדים, בכל רגע נתון מגיע נכד אחר לבקר - בגלל שהם שורצים בילדים כמו לול של תרנגולים?
אולי אתם פשוט לא יכולים לשאת את העובדה שמבוקר עד ליל אתם עובדים קשה, מרוויחים כסף רב, אך לא מצליחים להפיק ממנו את השלוה המובטחת? ואני לא מדבר על איזה בילוי לילי בדיסקוטק או חופשה בלאס ווגאס... ואילו אצל החרדים, הם מתקיימים ממשכורת דלה, עוד קצת מקצבת ילדים שלא מכסה תשלום על גן של ילד וחצי, אך הם פשוט מאושרים. איפה כאן ההגינות, אתם שואלים? לא נותר לי אלא לקנא בכם החרדים... אז מה עושים, איך מוציאים את הקנאה לפועל?
ככה זה עובד: "פרזיטים, מוצצי דם, עלוקות".
אולי ניזכר באחד מהספרים שאת חלקו כבר הספקתם לעוות - ספר התנ''ך, ונראה מה כותב הנביא ירמיה על מצבם של בני ישראל לפני החורבן: "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם באורות, באורות נשברים אשר לא יכילו המים". אולי הנביא ירמיה טעה? לא יודע. המציאות מוכיחה אחת אפס לטובתו, שכשמחוברים לתורה באופן אוטומטי מחוברים למקורות של חיים, וכשמתנתקים - רואים את התוצאות.
תגובות תתקבלנה בברכה.
לא תגובותיהם של הקנאים.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים