אנחנו הפראיירים האמיתיים

גם אלו שהיו בעד גיוס לצה"ל, מתנגדים כעת לכל השתלבות בחברה * "איננו רוצים להידמות לכם, לדרך חייכם ובעיותיכם" * אנחנו הפראיירים האמיתיים הנושאים את עול העם כולו * מכתב לאחינו המפגינים

אחינו היקרים המפגינים הערב, הרינו להודיעכם בזאת כי גם את השוליים של הציבור החרדי איבדתם. לא נתגייס.

אני תמיד הייתי בכלל בעד גיוס. דמיינתי את בניי גדלים, ובהגיעם לגיל שבע-עשרה או שמונה-עשרה אביבים - מתגייסים כאחד העם לנח"ל החרדי. ככה, מתוך הישיבה, עם החולצה הלבנה והכיפה השחורה, אל הבק"ום. למה לא? חשבתי לעצמי. למה שלא יתגייסו בחורינו לשלוש שנים בהם ישתפשפו מול המציאות האכזרית המקומית, ילמדו דבר או שניים על חיי סבל והיררכיה, על שמירת מצוות במסירות נפש ובדוחק, ואחר כך ירדו בחזרה אל האזרחות, ישובו לאחוז בגמרות תחת בית שחיים, יתחתנו ויקימו בתים לתפארת היהדות החרדית.

אם דימו מר נתניהו ומר פלסנר הנכבדים לשכנע אותנו, את הקצוות הפשרניים בציבור החרדי  - הרי שנחלו כישלון חרוץ. הרי את החרדי האר-קור לא ישכנעו לעולם. איך אמרו? אלו ימסרו את נפשם ולא יתגייסו. כעת, בעיצומה של החגיגה הגדולה בסוגיית הגיוס של בני הישיבות, ניתן להצהיר קבל עם ועדה כי גם את המשוכנעים בלאו הכי איבדתם, חברי ועדת פלסנר היקרים. מרוב טוב ליבכם ורצונכם הכנה לעזור לנו, גרמתם לנו להבין עד כמה מגוכחת משאלתכם זו ממילא.

בדיוק אתמול סיפר לי מכר דתי-לאומי המשרת קבע בצבא ההגנה לישראל ומגיע לעיתים לבסיס ה"שלישות", על שיחות עומק שרצות שם לאחרונה בין החבר'ה ה"דוסים" לבין שאר החיילים, הג'ובניקים, בבסיס הגובל עם עיר התורה והחסידות. "הם טוענים", ככה סיפר לי, "שאין שום מצב בעולם שבחור חרדי רווק ילך לשרת בצבא". ועדיין, למרות שהם שם על כיפותיהם השחורות, הזקנים והציציות, על מדים, בתוך בסיס צה"לי - מתקיפים אותם חבריהם על כך כי "כל החרדים משתמטים".

הרי הטענה הזו מגוחכת, ולמרות זאת ממשיכים לנופף בה המצטדקים הפופוליסטים הלוך ונפוף. המציאות היא כזו: חרדים מתגייסים. אם פעם חייל חרדי היתה עוף משונה ונדיר ביותר, הרי שהיום תוכלו לפגוש בהם בשלל יחידות הצבא, לתפארת מדינת ישראל. אבל מה, האלו בהפגנה שם עדיין מרגישים פראיירים. לטענתם, אם הם מחוייבים להתגייס אז כולם חייבים להתגייס. ושום מילה על הערבים, על הצפונתלביבים המשתמטים, או על גדודי חיילים שלמים בקריה, שתפקידם מסתכם בלהגיש קפה לרמטכ"ל ולבדוק פחי אשפה בגלאי מתכות, בסבבים של חצי שעה, למען ירגישו כי הם עושים משהו למרות שמחזיקים בהם שם לגמרי לשווא.

ככל שעובר הזמן, אפשר לראות את המגמה הזו בבירור: לא נצליח לבלבל את המון העם, המוסת על ידי חברי הכנסת והתשקורת החילונית, עם העובדות. אחינו החילונים, דם יהודי זורם בעורקיהם - מוכרחים הם למסור את הנפש. מה לעשות, ובחרו אלו למסור את נפשם על נפשותינו, בדאגתם העמוקה לכך שנדמה להם, עד אחרון חובשי בתי המדרש. הם רוצים שנשרת בצבא ונצא לעבוד, נשלם מיסים ונלמד את ילדינו אנגלית ומתמטיקה. כל כך מודאגים הם, עד כי לא יעזור כמה שנסביר להם,  כי משרתים אנו בצבא, יוצאים אנו לעבודה, משלמים כולנו מיסים כאחד האדם ומסתדרים די טוב עם עניין המתמטיקה כאשר אנו נזקקים לה. לא יעזרו המספרים והטורים הנזעמים, לא תעזור הדישה בנושא. לא יעזור לנו כמה נצעק להם את העובדות לתוך האוזן, כמה נסביר בשם הדמוקרטיה כי גם לנו - בדומה להם הנשענים על ערכי החילוניות הנאורה - יש ערכים, ומה לעשות - בקיצוניות הראויה לנו בתור חרדים חשוכים - לא נוותר עליהם.

כן, גם אני - כחלק מהציבור החרדי היותר פתוח, היותר מודרני, היותר פשרן - מוכנה להצהיר כעת, כי אני עומדת איתן מאחורי כל אלו המפנים כלפיכם אצבע משולשת ואומרים בפה מלא: לא נשרת.

אתם לא רוצים אותנו בצבא בגלל שהצבא זקוק לנו, אתם לא רוצים אותנו בצבא בגלל חובת הגיוס, אתם רוצים אותנו שם כי נמאס לכם שאנחנו שונים מכם, כי התקשורת החליטה לשים אותנו שעיר לעזאזל, כי הרגש הישראלי מתפרץ ברגע שגורמים לו להרגיש "פראייר", כי למרבה הצער, אין לכם שום מושג בנוגע לערכים עליהם אנו חיים.

אולי הגיע הזמן שנסביר זאת בצורה שתוכלו להבין. אנחנו לא נתגייס ולא נקבל כל התערבות שהיא בחיינו, מהסיבה הפשוטה הבאה: איננו רוצים להידמות לכם.

היטב רואים אנו את פירות הבאושים שהצמיחה החברה החילונית, בהתנערה מכל סממן יהודי. בהביטנו אל אורחות חייכם, נוכל להגיב רק בצורה אחת להצעה הנדיבה הזו ודומות לה, שמן הסתם עוד יגיעו אחריה: תודה, אבל לא תודה.

אכן, גם אצלינו לא הכל דבש.  אנו מתמודדים מול נחשול אדיר של פיתויים שלא הודרכנו כיצד להתמודד עימם.  אנו עומדים אבודים מול חללים רבים שמפיל היצר הרע בתואנות שונות ומשונות, הטכנולוגיה מזנבת גם במחנה שלנו וכמה מבנינו נוטים לעיתים אליכם, לחצוב בורות נשברים.

בדור בו הכל זמין ונוצץ בזייפנות מפתה, במרחק לחיצת מקש, אנחנו נאבקים בשיניים ובציפורניים לשמור על ערכי היהדות הנאמנה. בדור בו המציאות מתחדשת במהירות מסחררת, אנחנו עובדים קשה מאד כדי להתאים את החומות הסובבות אותנו, עם לבדד ישכון, לצורך הגנה על עמינו ועל עצמינו.

אחינו החילונים, כדאי שתבינו אחת ולתמיד: אינכם מודל לחיקוי עבורינו. אנו מצרים על מר גורלכם, שעה שעסוקים אנו בהתמודדות עצמית עם הבעיות הפרטיות שלנו. לא קיימת שום סיבה בעולם שתאלץ אדם לקחת על עצמו בעיות נוספות על אלו איתן הוא כבר מתמודד בלאו הכי.

לא רוצים אנו בדרך חייכם, בשירותכם הצבאי, בליב"ה שלכם. לא נותר לנו, אלא להניד ראש בצער שעה שמכלים אתכם את זמנכם ומרצכם על מנת לטכס עצה כיצד לגרור אותנו ממקור המים החיים שמחזיק אותנו כפי שאנחנו כבר אלפי שנים.

הספרים העתיקים האלו ומה שכתוב בהם, הם אלו שלמדו בהם אבותיכם, הם אלו בזכותם אתם כאן ולא מסתובבים כגויי הארצות ברחבי העולם כולו. אלמלא נלחמו אבותיכם בחירוף נפש שלא להשתחוות לצלם, שלא להתגייס לצבאות העולם, לא הייתם כאן הערב, להפגין בפופוליסטיות מגוחכת על כך ש"פאריירים" הנכם.

כדאי לכם להודות לנו, למיעוט החרדי הקטן בארץ הזו, שסובל את הרדיפה של התקשורת שלכם, שמרכין ראש אל מול הגזרות שלכם, שממשיך להיאבק על צביונו של העם שלכם.

אם לא אנחנו, לא יוותר מכם שום כלום בעוד דור או שניים. אנו, היהדות החרדית, נושאים על כתפינו את עול העם היהודי כולו. על חשבונינו אתם חיים, על גבינו השחוח נושאים אנו את עתידכם - שעה שבזים אתם לנו. אנו הפראייארים האמיתיים! אז אנא מכם, הניחו לנו לנפשינו, ולכו המשיכו לעסוק בחיי העולם הזה בדבקות בה אתם עושים זאת ממילא.