למה החרדים לא חוגגים עצמאות?

עם כל הכבוד למדינת ישראל, החלוצים לא מסרו נפשם כדי להקים בירושלים את ברלין 2, ואלפי דורות לא השתוקקו להקים כאן את הסיליקון ואלי. למדינה יהודית יש אמירה מבוססת תוכן וערכים

ישראלים יקרים, אל תעלבו, אבל אני לא בטוח שיש לכם סיבה המוצדקת לחגוג הערב. דווקא כשאני מסונוור מאור הזיקוקים התעוררו לי כמה הרהורי כפירה. אמנם נכון, "וויז" באמת הייתה אקזיט מוצלח, אבל אירוני לחשוב על כך שהגאוה הישראלית שלנו נמכרה לשני יהודים שבמקרה לא היו ישראלים, ולהם היה מליארד ומשהו מהצד כדי לשלם עליה. הם הקימו את גוגל. גם מחולל פייסבוק, מייסד אורקל ועוד רשימה ארוכה ויפה של יהודים שהיוו את ה"סטארט-אפ ניישן" דה-פאקטו מבלי לעטוף את עצמם בדגל כחול-לבן בקדושה יתרה בה' באיר. ככה סתם, יהודים חסרי מולדת מוצלחים יותר מיהודים עם מולדת. והם אפילו לא יישבו את הנגב עם חממות וטפטפות כחול לבן עבודה עברית.

כשבודקים את זה לעומק, לא בטוח שבהקבלה לאחינו בגולה הנוצצת והכייפית אנחנו שווים יותר. יהודים בכל מקום בעולם מוצלחים ומצליחים הרבה יותר מאשר בישראל. והישראלים הלא כל כך פראיירים מיהרו לברר האם אכן זה כך. ברלין למשל, ארץ הסטודנטים, הנדל"ן והמילקי, מוצפת ישראלים. גם בסיליקון וואלי לא קשה להסתדר עם עברית שפת אם.

אבל יהיה זה קטנוני להלין על הישראלי הצעיר, שוחר המילקי והבר. היה לו מורה מצוין, הרבאיי ד"ר אברהם גייגר, אביה הרוחני של התנועה הרפורמית אשר חי בברלין של סוף המאה ה-19 והוציא מסידור התפילה את המילים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". מי צריך את ציון כשיש את ברלין? וכך, במקום להיות בברלין ולחלום על ציון, צעירנו יושבים היום בציון וחולמים על ברלין. הם במזרח וליבם בסוף מערב. אירוני לחשוב על כך, אבל מוזר שדווקא התנועה הרפורמית, שהתנערה וניתקה את עצמה מציון, מהשיבה לארץ ומהערגה לבית המקדש, תובעת לעצמה בקולניות שטח תפילה נפרד ליד הכותל המערבי לנשות הכותל...

בדיוק באותה התקופה בה מחק גייגר את זכר ציון מהתפילה, קבוצה אחרת של יהודים עזבה את הגולה ועלו לירושלים. הרבה לפני קום הציונות כתנועה פוליטית. היו אלו הם קבוצת תלמידי הגר"א, סביהם של נשיא המדינה ראובן ריבלין ושל שופט העליון מישאל חשין ז"ל. לא המתין להם כאן סל קליטה או תשתיות פורחות. הם חיו כאן בדלות מחפירה. זו הייתה חלוציות מדהימה שנבעה מהרצון לשוב ולכונן עבודת קודש בארץ הקודש.

עם כל הכבוד למדינת ישראל, אותם חלוצים לא מסרו את נפשם כדי להקים בירושלים את ברלין-2. יהודה הלוי לא שורר בערגה לארץ ישראל כדי לייסד כאן את הסטארט-אפ ניישן, ואלפי דורות לא השתוקקו להקים כאן את הסיליקון-ואלי. בגרמנית הרי זה נשמע יותר טוב. האם בדומה למנהיגי הרפורמים, גם צעירי ציון הוציאו היום מהתפילה שלהם את "ותחזינה עינינו בשובך לציון" והעדיפו לשקוע בחומרני והנוח?

עם כל הכבוד לצה"ל (ויש), אנו לא רק אומה של יצואני נשק, לוחמה וכוחנות. למדינה יהודית יש אמירה מבוססת תוכן וערכים. היהדות אינה רק מקדשת השבת, אלא גם מביאה את בשורת השבת לעולם המערבי. המדינה מייצאת בעקיפין, על ידי משלחות החילוץ של צה"ל וזק"א, את ערכי החמלה וההומאניות. המודלים של תמיכה קהילתית וחברתית כמו "יד שרה" ו"איחוד הצלה" נלמדים בכל העולם ומהווים מגדלור לערכים של ערבות הדדית. לאחר 68 שנות ריבונות על פיסת הקרקע הזאת הגיע הזמן להישיר מבט ולשאול את עצמינו האמנם אנו מדינה בה המלחמה בפשע המאורגן לא נעשית על ידי השוטרים אלא על ידי חינוך טוב? האם כבודו של הקשיש הוא כפי שאנו היינו רוצים שיתנהגו אלינו בבא העת? ועל כולנה, האם אמנם עודנו "עם הספר" המקדש את הלימוד, את לומדי התורה, ואת האינטלקט היהודי?

היהדות מעולם לא היתה מעודכנת. היא תמיד היתה מעדכנת. אם המדינה שלנו אינה אלא עוד פיסה ב"משפחת האומות" ומנסה בכל כוחה לחקות בעופן העלוב ביותר את התרבות המערבית, היא מעולם לא זכתה בעצמאות ובעמוד שדרה רוחני משלה.