זו הייתה שבת שנצרבה בדם בתודעת הציבור. שנה חלפה מאז הרצח המתועב של משפחת פוגל באיתמר בליל שבת-קודש. רב היישוב, הרב נתן חי (59), חוזר לליל הדמים ומספר על השנה שעברה על היישוב.
קרוב לעשרים שנה משמש הרב חי רבו של איתמר. קודם לכן למד בכולל 'מרכז הרב' בירושלים. כשקיבל עליו את התפקיד לא חשב לרגע כי הרבנות ביישוב הקטן תהפוך למשימה קשה כל-כך. "היישוב, הקרוי על שמו של איתמר בן אהרון הכוהן, הוקם על-ידי שלושים וחמש משפחות של אברכים, ועם הזמן צמחנו. כיום אין ביישוב זרם אחיד. יש כאן דתיים ולא-דתיים, לצד חסידי חב"ד וברסלב", מספר הרב. "המכנה המשותף לכולם: אהבה עצומה לארץ-ישראל".
אין הרתעה
הטרור החל להכות באיתמר לפני אחת-עשרה שנים, עם הירצחו של אריה ארלנדו, ששמר על גבעה. מאז הִכה הטרור פעמים רבות. בין האירועים המזעזעים רצח שלושת בחורי ישיבת 'חיצים', רצח בני משפחת שבו, ורצח בני משפחת פוגל. "אנחנו מוקפים בשני כפרים עוינים, עוורתא – שממנו יצאו רוצחי משפחת פוגל, ובית פוריק, כפר שהגיע לשיא בהצמחת מחבלים ביהודה ושומרון", אומר הרב.
למה היישוב חשוף כל-כך? הרב חי מסביר: "מאז הסכם אוסלו ההגנה על היישוב נעשתה מורכבת. במקום לייצר הרתעה לאומית, הצבא מגיב נקודתית. בסוף תופסים את המחבלים, אבל אין אווירה של הרתעה. אנחנו נגררים ולא יוזמים".
הטון קובע
הרב חי חוזר לאותו ליל שבת נורא: "לא הרגשתי טוב באותו ערב והתכוננתי ללכת לישון. בעוד אני עולה על יצועי, קיבלתי התרעת חירום במערכת הפנימית, על מחבלים שחדרו ליישוב. יצאתי לחדר מזכירות היישוב, לראות כיצד מתמודדים. כששמעתי על הרצח, חשבתי רק על דבר אחד: איך יקבלו את הבשורה הסבים משני הצדדים. רק המחשבה על תגובתם גרמה לי זעזוע גדול.
"ידעתי שתפקידי כעת משמעותי מאוד, לא רק בדברי החיזוק שאשמיע, אלא בעיקר בטון הדברים. אם רב אומר דברים נשגבים, אבל עיניו כבויות, אין לזה כוח. ביום השבת דאגתי שהתפילות ייערכו במועדן, כי היה ברור לי ששמירת הסדר הרגיל הוא חלק מהחזרת הבריאות הנפשית".
בקו האש
בימים שלאחר הרצח, זרמו אל הרב חי שאלות רבות. "האירוע הזה השאיר הרבה טראומות, ושאלות של אמונה. השתדלנו להשיב על כולן", הוא מספר."למה דווקא אנחנו? – נשאלתי שוב ושוב, והשבתי: מאז שעם-ישראל חזר לארץ-ישראל, רוב ההרוגים היו בירושלים ובקרבתה, בגלל שהגויים מרגישים כי מוקדי הכוח טמונים במקומות הקדושים. אנחנו חלק מהמערכה. לבני-הנוער השבתי שרוב ההרוגים בצבא הם מ'גולני' ו'צנחנים', כי הם העומדים בקו האש. גם אנחנו מוצבים בקו האש וחיים במסירות-נפש".
שנה אחרי היישוב שב לחיי שגרה תוססים. "אין כיום כמעט מקום לקליטת תושבים, הכול כאן בתפוסה מלאה ברוך השם", אומר הרב ומחייך לראשונה מתחילת השיחה. "מכל אירוע מצער גדלנו והתחזקנו. זו התשובה שלנו. בעת האחרונה הוקמה אולפנה לבנות, ובקרוב נסיים לבנות בית-כנסת קבע ובית-מדרש. העשייה החיובית תנצח".
פורסם במדור חיים יהודיים\שיחת השבוע