החברה הישראלית קידשה את השוויון בנטל אך מתחמקת מבחינת עצם הנטל * דני פרידמן קורא לחשבון נפש כלל ישראלי ליצירת חברה מאוחדת חזקה יותר
העולם הולך ומתגלגל, בכל תקופה מתחוללים שינויים, לעיתים, תהפוכות של ממש, זה נכון לכל חברה, זה קורה בכל מקום. ומציאות זו, אינה פוסחת על הציבור החרדי .
הגורמים לשינויים האוניברסאליים נובעים מאין ספור סיבות, גלויות וחבוית, אשר כמעט בלתי אפשרי לעמוד על כולם, בפרט כאשר ישנם גורמים אשר השפעתם הפוכה בדיוק למגמה שכביכול הם מובילים, אך לדעתי, הגורמים העיקריים לשינויים ולתהפוכות הם, ערכי התרבות השולטים באותה עת, והמצב הכלכלי.
בתקופתנו נוספו עוד שני רכיבים משמעותיים המאיצים את השינויים והתהפוכות, העובדה שאנו חיים בעולם תקשורתי דומיננטי, והגלובליזציה שהפכה את העולם לאחד.
החברה החרדית עוברת שינויים
כל אלו משפיעים גם על החברה החרדית, כאשר חברה הרוצה לשרוד ולעמוד באתגרים העומדים בפניה, חייבת להיות עם אצבע על הדופק באופן רב מערכתי להיות ערנית וקשובה לתמורות ולהלכי רוח בחברה, ומחוצה לה, וביחסי הגומלין שלה עם החברה שסביבתה, ולהתאימם לאג'נדה שעל סדר יומה.
כל ענינה של החברה החרדית זו התורה ומצוותיה בצורתה האוטנטית בלי הנחות, לעולם יהיו הישיבות בית חיינו ומשם יניקת החיות לכל העם, ובית היוצר לגדולי האומה.
אמירה פשוטה זו, היא בעצם כל התורה כולה על רגל אחת. התורה הינה נר לרגלי האומה, מאז ימות עולם,אברהם אבינו, זקן ויושב בישיבה, יצחק, בישיבתם של שם ועבר, יעקב, איש תם יושב אוהלים, וכך בחז"ל, באין ספור מקומות לא פסקה ישיבה לאבותינו בכל מקום.
החרדים פרזיטים?
עם זאת, מגוחך לחשוב, שהקונספט של היהדות, הוא, שחלק מן העם לא ישמור תורה ומצוות, והוא ישא בעול הצבא, הכלכלה. וביתר העניינים המדיניים, וישובו של עולם.
לא צריך להרחיק נדוד, עד אברהם אבינו, שניהל וניצח את מלחמת ארבעת המלכים, יוסף משנה למלך מצרים, דוד המלך נעים זמירות ישראל אשר היה מצביא גדול, כאשר החל ממלכי ישראל, וכלה בגדולי הדורות, וענקי הרוח, מתקופות הראשונים והאחרונים שלצד היותם גדולי תורה התמחו בשבעת החכמות הנוספות, (חכמת ההגיון, חכמת המספר, חכמת המידות, חכמת הטבע, חכמת התכונה, חכמת הניגון, חכמת האלקות.) הרלוונטיות ותקפות גם בזמננו, כך שברור כי אין שום פסול בעבודה ורכישת השכלה, אדרבא היכולת לכל אחד להתפרנס מיגיע כפיו, מבורכת מן המקראות (תהילים קכ"ח, ובמשנה מסכת אבות, ובשו"ע או"ח).
למרבית החברה החרדית גם אין בעיה עם הפרדת הדת מהמדינה, מאחר והחרדים אינם רואים במדינה ערך. לחברה החרדית תפיסה ביטחונית שפויה שוחרת שלום באמת, ותפיסה חברתית סוציאלית, כך שכל אשר החרדים מבקשים הוא "חייה ותן לחיות", דרישה שהיא כל כך בסיסית היום, בתרבות המערבית.
יתכן כי האמירות הפופוליסטיות בנושא יועילו לפחות ליצירת שיח ציבורי עמוק יותר, אולי הם אף ייצרו קונסטלאציות פוליטיות נכונות יותר שיסירו את החרב המונפת על הישיבות ומערכת החינוך החרדי. ותביא למהפכה של ממש בחברה בישראל.
תפקידו של צה"ל
בפועל מאז קביעתו של דוד בן גוריון כי הצבא יהווה כור ההיתוך של העם, וישמש כמחנך הלאומי האחראי לחינוך מחדש של חייליו, הנוטל בעצם את תפקיד משרד החינוך, מדובר מבחינתנו בניסיון לגרום לנו לאבד את זהותנו, זו פגיעה בציפור נפשנו והרי היא כגזירת שמד שצריך להיאבק בה במסירות נפש.
וכאן מתגלגל הכדור לפתחה של כלל החברה הזקוקה לחשבון נפש, האם תפקיד הצבא הוא אכן לחנך?
האם קיום אתוס המפעל הציוני בו מונצחת האם הציונית השולחת את בנה לצבא בחשש אך בגאווה, מוצדק כיום כאשר שישראל הפכה להיות מעצמה אזורית?
האם לא מדובר בגישה מיושנת ומליטנטית, המונצחת בחוסר היכולת להשתחרר מתקופת "חומה ומגדל", ובפועל האמירה כי אנחנו "עם שוחר שלום" לא מתממשת במעשינו כל עוד אתוס המפעל הציוני מתבטא בכוחניות גרידא.
כאשר כיום רבים המומחים בקרב אנשי המקצוע הקובעים כי צבא העם הינו מודל מיושן , והנכון הוא מודל חדשני ואיכותי יותר של צבא מקצועי, זה הדבר הנכון, כפ שסבר אורי רגב שהיה ראש אכ"א וצרכי בטחון המדינה היו ידועים לו, לצד פרשנים צבאיים רבים, וממש כפי שמתנהלים הצבאות הטובים בעולם כדוגמת צבאותיהם של ארה"ב ואנגליה, כך הצבא יוכל להתמקד בצרכי הבטחון האמיתיים ויוכל להשקיע ולתגמל רק את האנשים הנכונים הטובים בעבורו, וכמו בכל מדינות המערב הצעירים יכבשו את ספסלי האוניברסיטה כבר בגיל 18 ויהיו בעלי תארים ובעלי מקצוע בגיל נכון ולא באיחור של כמה שנים.
כך נוכל להיפטר גם מהתכנית חסרת כל ההיגיון המכונה "השרות האזרחי", רק מבזבזת את זמן המשרתים בו, כאשר הנהנים היחידים מתוכנית מיותרת זאת, הם ראשי הארגונים הוולונטריים שמנהלים אימפריות על גבם של משרתי השרות האזרחי, תוך פגיעה במשרות נדרשות במשק.
חברה שיוויונית בריאה ואיכותית
מבחינה חברתית, תצמח לה חברה שוחרת שלום, שלא מאמינה בכוחניות האתוס של המפעל הציוני תהיה סביבת חיים, טובים ונוחים, לצד חיים עם משמעות ועשייה, המבנה החברתי, יהיה נטול כפיה, כאשר כל חברה תפעל במלא הדביקות למטרות בהם היא מאמינה, כך נבנית חברה בריאה ברוח הערכים הדמוקרטים השולטים כיום בעולם.
הקונסטלציה הפוליטית היום פותחת הזדמנות פז לחברה החרדית ולשמאל בישראל, לחבור על פי הערכים המשותפים הרבים שיש ביניהם, אפילו אם הם מטעמים שונים ובלבד, שישכילו שני הצדדים לא לשנות איש את רעהו, ו/או לדרוש את הבנת צדקת הדרך של רעהו, אלא לחתור לשיתוף פעולה תחת ההבנה כי "איש באמונתו יחיה" והשאיפה לחיות חיים משותפים טובים לכל.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים