איך זה שכל האסטרטגים והדוברים המדופלמים לא חשבו לשלב ולו שלט אחד, יחיד, של פרגון, פיוס, קירוב לבבות? מה עם ניצול הזדמנות של פעם ב-15 שנה להעביר מסרים לאחינו המוסתים ולשם שינוי בשפה המובנת גם להם? איש ההסברה אלי לינקר מכה על חטא
כואב לי.
כואב לי ממש עד כדי דכדוך.
כותב השורות עוסק זה כ-20 שנה בקירוב רחוקים במישורים מגוונים, ועמל מדי יום בהסברת היהדות החרדית בפורומים שונים.
לא צריך להיות מומחה כדי להבין עובדת חיים פשוטה: אם הנך מעוניין להעצים את המסר שלך ולהשפיע על הזולת - אמור לו גם מילה טובה!
הקדם פרגון לתוכחה!
אם הוא משוכנע שאתה עוין אותו ואת כל אשר לו - אתה חייב לחבק אותו לפני הצעקה!
כל הורה או מורה יודע זאת! אז מדוע מעצבי המסרים שלנו לא שמעו על כך?
איך זה שכל האסטרטגים והדוברים המדופלמים לא חשבו לשלב ולו שלט אחד, יחיד, של פרגון, פיוס, קירוב לבבות?
פסוקים וציטוטים שמחזקים את הבית חשובים מאוד, אך מה עם ניצול הזדמנות של פעם ב-15 שנה להעביר מסרים לאחינו המוסתים ולשם שינוי בשפה המובנת גם להם ולא רק לאמונים על "נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי"?
ייזכר לטוב ארגון ההסברה 'דוסים', שלא סמך כמוני על ה'יועצים' והביא בעצמו שלט גדול באמת ועליו הכיתוב "אוהבים את צה"ל - מחזקים את לומדי התורה".
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים