בעוד פעילי יש עתיד מחלקים מגבונים עם מסרים חרדופובים נזכר מתנדב זקא במגבונים זהים אבל שונים לגמרי
בבוקר, בדרך לכולל, הייתה לי הגופה הראשונה. אחריה באו עוד הרבה. הוא שכב שם, המוח שלו שפוך על הרצפה, האקדח זרוק בצד.
ברעד, הוצאתי מהתיק את המגבונים, עם איור אירוני של משחק ילדים עליהם. עברנו על כל ממצא, כל שריד של בן האנוש הזה.
השוטרת שעמדה בצד, לא הייתה מסוגלת להתקרב. "המגבונים", היא שאלה בזעזוע, "מיוחדים לזה?". אחר כך, בבית, כשטיפלתי בילדים, נזכרתי במגבונים מהבוקר.
עברו מאז כמה שנים, למרות הרדיפות אני עדיין בכולל ב"ה. והמגבונים, עדיין משמשים אותי מפעם לפעם לגרד כל מיני דברים שקשה אפילו לדמיין.
היום, נזכרתי שוב בבוקר המגבונים ההוא....
אני לא בטוח שאי פעם לפיד ראה את המראות הנוראים שעיני ראו, וכן, אני הרבה יותר רגיש ממחוספס. הוא מעולם לא ידע גופה מהי. אולי קצת כששיחק מול המצלמה. וכן, סביר להניח שמעולם לא הזיע מול אדם מפוייח או גופה בריקבון מתקדם. אין לו מושג כמה זיעה ניגרת במשך שעות של ניקוי זירה טראגית. ביום. בלילה. בכל שעה. מאז תחילת ההסתה של 'יש עתיד', כבר קרה שבחזור מעבודה לא פשוטה של שמירה על כבוד המת, מישהו צעק לי ברחוב "לכו לעבוד"
בא לי לצאת איתו, עם יאיר, לסיבוב. עם מגבונים, אלא מה...
מנחם פ. מתנדב זק"א צפון:
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים