על הדרת נשים, חרדים, ואוטובוסים

כרמית ראובן בדף הפייסבוק 'דוסים מצייצים' עם סיפור אופטימי

שוב אוטובוס. שוב תל אביב, הפעם סיפור אופטימי:
עליתי לאוטובוס, הכיסא הפנוי היחיד היה ליד איש חרדי. ביקשתי לשבת, הוא קם התיישבתי. כשהרמתי את העיניים מהאייפון שמתי לב שהוא לא חזר לשבת. הוא נעמד בצפיפות המחרידה של קו 240 ונאבק לשמור על יציבות. פתאום קלטתי שבגללי הוא לא יושב, והוא נראה מבוגר ממני בכמה עשורים. התחילה הדילמה בראש שלי... מצד אחד, בעיה שלו ומה זה פה?? והדרת נשים וגם אני בן אדם וזה. מצד שני זה לא אמור להיות ככה. לא יפה. אני אמורה לקום ולאפשר למבוגרים ממני לשבת ולא להיפך. אחרי התלבטות קמתי ואמרתי לו: אם אתה לא יכול לשבת לידי, אז שב במקומי. אני אעמוד.
הוא חייך, הודה לי ואמר שהוא יורד גם ככה בתחנה הבאה ואז הסביר לי שזאת בעיה שלו בלבד והוא זה שצריך לשלם את המחיר על הבחירות שלו. ״אם אני מחליט לעשות מצווה״, הוא הסביר, ״למשל לקום באמצע הלילה ולהתפלל בקולי קולות, אבל זה יפריע לבני הבית ולשכנים לישון- עדיף שאלך לישון. עשיית מצוות היא לא דבר ששווה משהו אם הוא מפריע לסובבים אותך״.
הסכמתי עם כל מילה.
לא כולם יורקים באוטובוס. הגיע הזמן להניח לשנאה ולדעות הקדומות ולהתקדם הלאה, לתחנה הבאה.

(למצולמים אין קשר לפוסט הזה, הם בכלל מקו 142. כן אני הרבה באוטובוסים (: )