כשמפא"י מטמיעה עוולות גזעניות בעם שלם למשך דורות * כשעיתונאי קצר רואי מצביע על תוצאה, במקום על סיבה * וכשהקרבן, הופך פתאום לאשם * סלאח שבתי מגיח למציאות חדשה
בעוד חן שליטא קובעת בגלובס כי החרדים קובעים שיא חדש בגזענות, בשל ירידה בביקוש של דירות בבניינים המאוכלסים ברובם בספרדים, יצאנו קצת לשטח, לברר את הקשר בין מציאות לידיעה חדשותית.
אז נכון שאם נוריד את הפוליטילי קורקט ונדבר על אוכלוסיות מצוקה והתנגשויות תרבויות נגלה מציאות זהה ואף קשה יותר באוכלוסיה החילונית הנאורה, כאשר משרדי החקירות המתמקדים בבירור "טוהר השכנים" צצים כפטריות אחר הגשם, אבל הטענה הקשה עדיין מהדהדת, האם אנחנו החרדים – באמת יותר גזענים מהציבור הכללי
תוצאה גרועה מעשייה מבורכת, או להפך?
למי שצעיר לימים, או מי כזה שמעדיף לשכוח את העבר וההיסטוריה, נזכיר לו, את הסרט 'סלאח שבתי' המצייר את המציאות של מפא"י של קום המדינה, לא מתייחס ולו ברמז לאוכלוסיה הדתית, או למגזר החרדי, ובאדיבות ויקיפדיה.
הסרט סאלח שבתי הוא סרט קולנוע קומי ישראלי בבימויו של אפרים קישון ובכיכובו של חיים טופול, שהפך מאוחר יותר למחזמר. זהו הסרט הישראלי הראשון שהועמד לזכייה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר והראשון שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. הסרט הוקרן לראשונה בשנת 1964.
הסרט המוצלח שזכה בפרסים הוא כזה, שכל כולו הפלייה, השפלה ורמיסה של בני עדות המזרח – באשר הם. כולל לעג עליהם ועל מנהגיהם, שלא לדבר על הסלנג והלבוש המזרחי.
סרט שמגלם את הלבן בעל הדם הכחול, מול זה השחור, המזרחי, הפשוט והמוקצה מחמת מיאוס.
בסרט מתועד אפילו קטע מביש בו מרססים בחומר להדברת מזיקים, את היורדים מכבש המטוס שבאו זה עתה מצפון אפריקה.
אז מה באמת השתנה, ואיך זה שחרדים נשארו האחרונים הנושאים עימם שלא בכבוד רב, את דגל הגזענות, פרי הבאושים של מפא"י – של קום המדינה?
בואו נבחן את השתלשלות העניינים מאז ועד עתה.
החיים חזקים יותר מכל מוסכמה
הגם שההורים של אז, אלו בעלי הדם הכחול, תיעבו את יוצאי המזרח, הילדים בינם לבין עצמם, התחברו. בעיקר בין המינים. קשר שלהורים לא הייתה שליטה על כך – גם בסרט ניתן לצפות בסצנות קשות של הורים שמתקשים להשלים עם כך שילדיהם יתחתנו עם 'פרענקינה' – (סצנות שקיימות בעוד סרטים מאותה תקופה) אך כאמור המציאות קשה יותר – מה לעשות...
הדתיים, בדגש על החרדים, ברובם המוחלט של המקרים, אינם נישאים באותה דרך של הכרות חופשית, אלא על ידי שידוך והיכרות מוקדמת של הבתים והמשפחות – כך שהמסורת שהנחילה לנו מפא"י עם שאר מגרעותיה, נשארה ועדיין מפעמת בקרבנו – לצערנו הרב.
ולא די בכך, הרי שבציבור הכללי, אין הבדל בחיים למעשה, בין הזרמים ובין העדות. האוכל אותו אוכל, התרבות אותה תרבות והמנהגים – אינם בכלל.
מה שאין כן אצל החרדים, הנוסחים בתפילות ובמלבושים המסורתיים שונים לחלוטין בין הזרמים והעדות, לא שנתון זה מצדיק הפלייה וגזענות, אך הוא מסביר מדוע אצל החרדים התופעה עדיין לא נעלמה לחלוטין, והזמן הוא מרכיב מאד משמעותי במקרה דנן. ולמי שיש ספק, שיתבונן מה היה לפני כמה עשורים ביחסי הונגרים - פולנים או מרוקאים - תוניסאים.
לסיכום, אין כל ספק כי הגזענות בכלל, ובמקרה זה בפרט, של הפלייה של בני עדות המזרח, הוא דבר בזוי ומגונה.
לידתה של גזענות זו, שנולדה על ידי המפלגה השלטת במדינה בתקופה ההיא, או במילה אחרת 'מפא"י', עדיין לא נעלמה וזהו את קלון לחברה כולה ולציבור החרדי בכללה.
מאידך אין ספק כי הציבור החרדי מכיר את הרע שבהפליה זו, שהיא מנוגדת לכלל הראשון של התורה האומר: 'ואהבת לרעך כמוך', ואכן, לא הכול וורוד אצלנו, יש מגוון דברים שעלינו לשפר, וזו אחת והחשובה מבניהם.
מאידך חשוב כי נזכור כי זו תופעה כלל ישראלית שגם הציבור החרדי לקה בה, או אם נדייק: נדבק ממנה, והיא הולכת ומצטמצת במבחן הזמן.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים