עת רצון או שעת השמד?

במיוחד בחברה דתית, יש משמעות מכריעה למילים הנבחרות לככב בכותרות, משום שאלו קצות קרחון של טקסטים ורעיונות שחברה שלמה גדלה עליהם. לרובנו עוברות המילים הללו מתחת לרדאר. חבל. משום שהקשבת עומק עשויה לסייע בהידברות לקראת פתרון.

1. צפיתי בראיון עם שר החינוך, הרב שי פירון. אנשים האמונים על ברית המילה הכתובה והמדוברת לא משתמשים במילה "פרזיטים" ביחס לסוגית השוויון בנטל; קונוטציות קשות מדי כרוכות בעקביו של המונח. אני בטוח שגם השר יחזור בו.

עוד יש להסתייג מהניסיון להציג את עמדת יש עתיד כאידיאולוגית־ערכית בעוד שעמדת שר הביטחון נובעת משיקולים פוליטיים, "פזילה לח"כים החרדים". קשה לחשוד בלפיד או בפירון בתמימות, כאילו אינם "פוזלים" לציבור בוחריהם.

משה יעלון עקבי בשיטתו "דרך ארוכה שהיא קצרה" כשם ספרו, לכן סבר שבעיה מורכבת וארוכת שנים אינה נפתרת "באבחת חרב". כתבתי פעם על כך שזאת תמצית ההשקפה ההיסטוריוסופית של בית המדרש שבו התחנך פירון עצמו: הגאולה אינה באה פתע פתאום, אלא מתקדמת קמעה קמעה,............... קליק לכתבה המלאה