האם חילונים אוהבים מזרחיים?

לאחר ביקורת נוקבת על בתי ספר במגזר החרדי הרב דוב פוברסקי מנסה לברר האם רפורמה בדת שמורה אך ורק לנשות הכותל, או שמא גם בתוכנו יש כמה רפורמים לתיאבון * הוא יוצא לברר מה קורה מחוץ למגזר, אבל מתאכזב מהר מהצפוי

השבוע חשפה התקשורת סיפור לא חדש, אך כן מבחיל וכל פעם מחדש. שני בתי ספר בעיר אחת, זה מול זה, באחד אין אשכנזי אחד לרפואה – כולו ספרדי.  והשני שממולו,  על טהרת האשכנזים, פרט לכמה תלמידים יוצאי ארצות המזרח – שמזלם שפר עליהם וקשריהם סייעו בידם , ולכן הם זכו לשבת בספסל אחד לצלם של אחיהם מבני אשכנז – בהירי העור.

הרי ברור לכל בר דעת, כי אין מצב בו מסגרת שבה יש קריטריונים שווים, הכוללים קודי התנהגות, סביבה סוציואקונומית, ורמה לימודית,  ושהתוצאה היא שבית ספר אחד על טהרת הספרדים והשני להפך.

גם ההסברים המנומקים של מנהליו, כי מדובר בהסת/טה פרועה של התקשורת החילונית, ודין 'מויסר' שיש לאותם הורים פוחזים שהלכו להישתנקר ולהוציא את דיבת הציבור החרדי החוצה, לא תגמד ולו במעט, את העוול הגדול שנעשה לאותם אלו שמופלים לרעה רק בשל צבע עורם ומקום מוצאם.

כמה איסורים של לא תעשה ועשה יש בפגיעה בזולת בכלל, ועל רקע זה בפרט.

בעל ה'פלא יועץ' מאריך על כך בספרו בפרק 'גר' שעוסק במצווה של 'ואהבת את הגר' ומסביר בלשונו הקדושה והמיוחדת כי כל הפלייה בין יהודים נכללת בהגדרה ובניגוד למצווה המפורשת של 'ואהבת את הגר'.

גר הוא לא בפשטות המילה, גר הוא מושג של שונות מהרוב או ממי שחושב שהוא האיכות. הדבר יכול לבוא ליידי ביטוי  במראה, בשפה ובסגנון ובכל דבר אחר שהוא לגיטימי בשונותו.

ואנו, מאמינים בני מאמינים, חרדים ויראי ה', משום מה על מצווה זו בחרנו לדלג, לצפצף כאילו היא לא ממש רצינית, משל היינו חלילה רפורמים המבקשים לעשות רפורמה במצוות התורה. יש כאלה שמתאימות לנו יותר ויש שפחות, וקיום מצווה זו פחות נראית לכמה מאתנו – מזעזע.

ועל חילול ה' שהוא הנורא מכל, בכלל לא עסקנו.

נכונה העובדה, שאלו שמטיפים לנו ויותר מכך, שהם מפנים אצבע מאשימה עלינו  כולנו, הם הדוגמא הטובה ביותר להפליה מכוונת ומקוונת.

השבוע ערכה מדינת ישראל,  יומולדת לנשיא מדינתנו שיחי' – בן 90 הוא נשיאנו, עד 120.

יומולדת ראוותנית במיוחד, טרם הייתה שכמותה בכל הארץ כולה, אפילו לא בתקופתו של הסולטן. עלותה של החגיגה טרם נאמדה, ולמרות זאת ברור לכולם כי מדובר במיליונים רבים שהיו יכולים להקל ולו במעט על כמה אלפ משפחות חסרות כל, החיות בעוני מחפיר.

נו מילא יגידו לך, זהו אירוע ממלכתי ממדרגה ראשונה, כזה שמקרב ומגשר בין חלקי העם השונים, סביב האישיות המרכזית והנערצת – הלא הוא נשיאנו.

אך כאשר אתה בא לבדוק איפה הגשר ואיפה העם המגושר, אתה מוצא, שלאירוע לא הוזמנו  אנשי ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון,  בטח שלא חרדים – אפיל לא אחד לרפואה, וגם מזרחיים כמעוט ולא היו שם.

אירוע של בכירי הנהנתניים והמדושנים שמדינת ישראל יכולה להציג בפנינו שבקשו לגשר מעל לכל אלו, ולראות את עצמם בלבד.

אירוע היומולדת והכל העוולות שבו, אפילו לא יכולים להיות בגדר של טיעון לעונש קל יותר, לאלו המפלים לרעה את אחיהם,  והם חבורת הנהנתנים לא היו ולא יהיו דוגמה ואף לא למשל עבורנו.