רק פעם בשנתיים לחו"ל?

הרהורים על משק המנוהל בידי מי שלא מבין אותו * ואולי גרוע מכך: לא מכיר את העם, ומנותק ממצוקתם * העיתונאי והסופר הרב משה גרילק מציב מראה בטור נוקב

יאיר לפיד החל להבריק. ההברקה הראשונה נפלטה מפיו כשקלט את עומק הבור התקציבי שנפער, מול עיניו המופתעות, בקופת אוצר המדינה. או אז גילה לפתע שאת הכסף אותו חיפש בימי הבחירות אצל החרדים ("איפה הכסף?!") לא דווקא נמצא  אצלם. לנוכח גילוי זה העז להאשים בגלוי ובפומבי את ראש הממשלה ואת שרו הנאמן, יובל שטייניץ,  במשיכת יתר ללא חשבון מקופת האוצר.  שטות לא קטנה מצד האיש שניסה להוכיח נאמנות כלפי ראש הממשלה במטרה להשכיח את התרברבותו מיד עם נצחונו הגדול בבחירות כשהכריז שבכוונתו לרשת את ראש הממשלה - "בתוך שנה וחצי".

וההברקה השנייה שלו האירה את שמינו הקודרים בימים האחרונים. ברגע שהבין שהקיצוץ הנדרש ממנו, כדי לפתור את "הברוך" התקציבי, יכלול גם את ציבור בוחריו, "מעמד הביניים" המיתולוגי, ידע כי נוצרה לו בעיה תדמיתית  קשה. לצערו הגדול לא מצא את כל הכסף האבוד, כאמור,  במלגות לאברכי הכוללים ועליו יהיה לשאוב כסף גם מבוחריו שאולי עתיד יש להם אבל הווה כנראה שלו. על כן, החליט להחמיא להם בטרם יוריד את גרזן הקיצוצים הבלתי נמנע גם על ראשם.

****

***

לי הזכירה אמירתו זו על משפחת כהן קשת היום, את הסיפור שקראתי, לפני שנים, על תלמידה בגיל העשרה בבית ספר בבוורלי הילס שבלוס אנג'לס, שהתבקשה לתאר, בחיבור, את  חייה של משפחה ענייה. וכך כתבה הילדה רחבת האופקים:

"האבא היה עני. גם אמא הייתה ענייה. העוזרת לאמא לבשל  - עניה. העוזרת המנקה את הבית הדו מפלסי – הייתה ענייה, הנהג של אבא – עני. הגנן האחראי לגינון היה אף הוא עני. בקיצור כל המשפחה הייתה ענייה."

זהו בדיוק החיבור שכתב שר שהאוצר, כשגילה את האישה המסכנה בעלת 20,000 השקל לחודש. כשהוא מסביר ישירות לעם ישראל במיוחד לציבור מצביעיו, שרק למען סייע לה ולכשכמותה נעתר לקבל על עצמו את תפקיד שר האוצר. את הדברים כמובן פרסם בטורו האישי באחת הרשתות המקוונות, ולא בעימות ישיר מול כתב כלכלי בעיון כל שהוא. שם הוא יהיה חייב להעניק תשובות לשאלות מביכו בעוד שבטור שלו הוא פטור מצרה זו. בקיצור, פעם עיתונאי תמיד עיתונאי.

ברור היה שהוא יותקף מימין ומשמאל. העיתונאי החייכני הזה גילה ברבים עד כמה הוא שרוי  בבועת הסביבה בה חי ופעל וכלל לא מכיר את עם ישראל. וגם, ככל הנראה, לא את אלו שבאמת נקראים "מעמד הביניים" המתבוננים בעיניים כלות ומלאוצ ערגה על משכורת של 20,000 שקל לחודש של הגברת ההזויה מחדרה,  ועל הטיול הדו שנתי שלה לחו"ל.

****

אכן, חשוב היה שהצגת דברים זו תצא החוצה. לתומנו חשבנו שרק את העולם החרדי הוא לא מכיר. אותו ציבור שהרשה לעצמו לפרסם עליהם, בטוריו ובנאומיו, כל מה שרצה ולא ניתן היה להכחישו בגלל מלל חצאי האמיתות שבדבריו.

אני נזכר ברגע זה את התגלגלותו על הציבור שלנו בטענה שמן הראוי הוא שהצעירים החרדים יתגייסו לפחות לשירות האזרחי. זאת, כדי שיוכלו לשבת ליד מיטתו של חולה מזדקן וגלמוד, לעלות לדירתו, להאכילו, לנקות מעט את מקום מגוריו העלוב. דבר שהם לדעת הלפיד, הם  לא מורגלים לעשות. באיזה מילים של רחמים השתפך על אומללים אלו כדי לנגח באוזני שומעיו וקוראיו החילוניים את אדישותו של בן הישיבה לסבל האנושי הזה ואשר מטרת השירות האזרחי להוציאו מעט מן הלימודים כדי לעזור לאלו שגורלם המר להם. זה לא יזיק להם, הצהיר  בפטרוניות מרגיזה אם יסגרו לשעה קלה את הגמרא שלהם ויושיטו יד עוזרת לעם ישראל.  

נזכרתי בדוגמא מקוממת, מעליבה , שקרית וזדונית זו, משום שהיא הבליטה בשעתה עד כמה הבחור הזה באמת לא מכיר את המתרחש  בחברה שלנו בתחום זה. שכן הצצה מזערית, אפילו שטחית, אך אובייקטיבית, היה לומד שאחוז המתנדבים למצוות העזרה  של צעירים וצעירות המתגייסים מתוך חברתנו לעזור לקשישים, לאומללים, להורים בגריאטריה וכדומה, עולה לאין שיעור מעבר לאחוזים שלנו בחברה הכללית ובוודאי עולה לאין שיעור על הנוער שלו ממעמד הביניים ובוודאי על העשירונים העליונים יותר, העוסקים מתוך יוזמה עצמית בפעילות התנדבותית זו. יש העוסקים  בכך ועל כך יבורכו. אך בכל זאת אנו חשים שגם בנקודת חסד זו אנו טובים מחבריו הצעירים והמבוגרים גם יחד הצועדים בעקבות לפידו. זאת, לפחות על פי תגובות הרופאים והאחיות המצהירים לא פעם באוזנינו כי "כל הכבוד לחברה שלכם המטפלת כך בקשישיה". אני בטוח שלפיד כתב ואמר אז את הדברים מתוך שכנוע פנימי שזה המצב אצלנו ושאנו באמת  פגומים בנקודה זו. בורותו בתחום זה התגלתה רק לנגד עינינו אבל לא לנגד עיני הציבור הכללי שב"זכותו" רשם במאזן הידע שלו עלינו עוד נקודת חובה.

אז הנה באה הגב' ריקי כהן, המסכנה מחדרה בעלת 20,000 השקל לחודש, והופכת בעיניו של לפיד לסמל המסכנות בארצנו. עתה, קלט גם הציבור הכללי שהבחור שהתנחל באוצר מנותק מן העם ולא רק מן החרדים השנואים עליו, אוכלי לחם החסד שבעיניו הם שודדי הקופה הציבורית.

****

בזיכרוננו עולים דברי המדרש:

"אמר רבי לוי: עלובה היא המדינה שהרופא שלה חולה, הצופה שבה עיוור בעין אחת והסניגור שבה נעשה קטיגור בדיני נפשות (מדרש רבא ויקרא ה, י).

ואנו נוסיף, אוי לו לאוצר המדינה שהופקד בידי ילד תפנוקים שב"ה לא ידע עוני מנעוריו, ולא ידע את תחושתו של הסובל מחרפת רעב...

והלוחש לוחש באזני: האם זו תחילת נקמתו של נתניהו באיש שהכריז על רצונו להיות ראש ממשלה עוד לפני שהתיישב על כסאו של חבר כנסת רגיל או בכורסתו של שר?

ימים ידברו.

****

ואוסיף , ללא כל קשר לאובססיה האנטי חרדית של האיש, שכדאי לו לשמוע לעצת כל מבקריו ושיצא אל העם, שיכיר בצורה בלתי אמצעית וישירה, מה זה סבל ועוני וחרפת רעב וחוסר סיכוי, לא רק באי יכולת להשיג דיור, גם לא לנסוע אף פעם לחופשה בחו"ל, ששיפור תנאי חייהם וחינוך לילדיהם הם הם תקוות המדינה, יותר מאשר אצל גברת כהן הווירטואלית שלו. מבלי לזלזל בקושי שלה לסייע לבניה לקנו דירה. הוא לא יפסיד מזה. גם לא הגברת כוהן מחדרה.

ולקינוח:

רבי אליהו חיים מייזל, רבה האגדי של קהילת לודז', לפני למעלה ממאה וחמישים שנה, היה מתרים את עשירי העיר עבור ענייה. כאשר פקד פעם בליל חורף קשה את ביתו של אחד מעשירי העיר  בבקשת תרומת עצים לחמם את בתי העניים, לא הסכים להיכנס לביתו של הגביר עד שהבטיח לו הלה סכום כסף למען מטרה זו בעומדם מחוץ לבית בקור המקפיא. .

רק אחרי שהגביר הבטיח לו תרומה הגונה ניאות הרב להיכנס לביתו. כשנכנס לסלון המואר והמוסק, שאל העשיר את הרב מדוע דרש ממנו במפגיע את ההתחייבות כשעמדו על מפתן הבית כשהם רועדים מקור. השיב הרב מייזל: "רק כשתעמוד בחוץ ותחוש את הקור של החורף - תבין את הצורך של העני לחמם את ביתו. בביתך החמים לא תרגיש את עומק צרכיו של העני".

גם לפיד. אם לא יישב כפי שהציעו מבקריו גם עם גברת מסעודה באחת מעיירות הפיתוח, אם לא ירד אל העם לחוש אותו, לא יעלה במחשבתו בצורך לעזור כל עוד אזרחים אלו הם רק מספרים בגרפים שמציגים לו פקידי האוצר. כי מה לעשות חוק טבע הוא: רחוק מן העין רחוק מן הלב.

צא אליהם, למען תבין אותם ותוכל לעזור להם בעת הקיצוצים.

אני לא דורש ממנו לנהוג כך גם כלפי עולם התורה. שכן אותו הוא לא יבין לעולם!