אליך הבן הרשע

בכל בית במדינת ישראל יקראו כמה מילים לבן הרשע * אבל מי זה הרשע הזה שכתוב בהגדה? * יאיר, שלי, אלי, נפתלי, ביבי, או אולי בכלל גפני? * סא"ל במיל' הרב דוב פוברסקי יצא לברר

בכל שנה בליל הסדר, כאשר אנו מגיעים לקטע בהגדה של 'כנגד ארבעה בנים דברה תורה – אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול' אני חוכך בדעתי, והוגה בלבבי, ומנסה לאתר ולוודא מי הוא אותו רשע אליו פונה בעל ההגדה?

לגבי החכם ממש קל לי, כי החכם הוא לבטח, אני ושכמותי. אני וחברי הטובים, אני והסובבים אותי והקרובים אלי באמת.

אבל הרשע, אוח, אותו שאני כל כך רוצה לשנוא, ולהצביע ולסמן אותו. ותוך כדי מחשבה אני תוהה  האם זה רק הוא, או בעצם כל הקבוצה איתה הוא זורם, ואליה הוא משתייך – אולי כל אלה הם בכלל עדת רשעים, לא רשע אחד – הרבה ממש.

רשעים שכאלה שלא מגיעים להם כל זכויות, הם מחוץ למעגל, נו.. הרי לא לחינם הם תחת הקטגוריה של  – 'רשע'.

על התם והשאינו יודע לשאול – או במילה חלופית אחת וקלה יותר לזכירה,  'הטמבל' –  הטמבל פחות מעניין,  והוא פחות תופס מקום ששווה להתעכב עליו – אלה, 'התם' 'ושאינו יודע לשאול' סתם אוויר במקרה הטוב.

כמה מאכזב ולא מאתגר, ההכללה הזו  של בעל ההגדה, שכולל את כל אלו תחת כיפה אחת ותואר נלווה שווה – העונה לשם - 'בנים'.

הרי בעל ההגדה מגדיר את כל אלו, הטובים והיפים, הנאורים והמשכילים, את אלו שתורמים לציוויליזציה, ואת אלו שנשענים עליה – ללא רחם, כל אלו יחד ובכריכה אחת עם אלו שאפילו הגדילו לעשות ומזיקים ופוגעים ביקום ובצמיחתו הכלכלית. שחורים בגופם, בנפשם, ולעיתים במלבושם. על כל זאת ועם כל זאת, שומר עליהם בעל ההגדה ומכנה אותם 'בנים' .

אין כל ספק כי ההכללה הזו של בנים לכל אלו, מקנה להם זכויות, נותנת להם מעמד שווה ומשפרת את מצבם החברתי ואולי את מצב הרוח – ובאמת זה ממש לא מגיע להם, כך לפחות אני חושב מרום מעמדי.

ובכלל למה בנים, כאשר אפשר להשתמש במילה רכה יותר ופחות מחייבת 'אחי'.

'אחי' היא מילה שכולנו משתמשים בה, ובכלל איננו מתכוונים לתוכנה, סתם בשביל הדוגמא,  הרי עם אחים אפשר לריב ולא לדבר – לעשות ברוגז ולא להכיר איש באחיו..

אבל בנים, ממש לא.

של מי הם אותם בנים, החכם, הרשע, התם והשאינו יודע לשאול? מי הוא אביהם ולמה מתכוון בעל האגדה בדבריו אלו?

מסתבר כי זהו ציוויו של בורא עולם אלינו, הרי כמעט וכל אחד מאיתנו מחזיק בארסנל ורשימה של רשעים בפוטנציאל בעיני רוחנו, כאלו רשעים, שיש רבים וטובים שחושבים שהם בכלל צדיקים ולא רשעים, ואולי אני נכלל בעיניהם כרשע. כך יוצא איפה, שכל קבוצה מוציאה ופוסלת את זולתה – אל מחוץ לכל זכות ושוויון מינימלי.

אולי בשל כך נזעק בעל ההגדה ומזכיר לנו את ציוויו של הקב"ה אלינו: תתווכחו, תביעו דעה, נגדית והופכית, תנסו לשכנע ולשנות כפי הבנתכם ואמונתכם,  אך אנא אל תפסלו איש את רעהו.

תזכרו כי כולם בנים לקב"ה – והוא  הקב"ה, הינו אב שקנאי לבנים שלא יפגעו בהם, גם אם מי מהם רשע לשיטתך, ולא רק, גם כאלה שהם רשעים לשיטתו של הקב"ה, גם הם בניו.

בשפה העברית החדשה מכנים מצבים כאלה כ'גזענות', זה קורה על רקעים שונים, אך אין הבדל משמעותי ביניהם, הם יכולים להתרחש על רקע דתי, עדתי, מגזרי או אם תרצו שנאת חרדים.

אם נשכיל ונזכור ציווי זה של הקב"ה אלינו כפי  שמביא בעל ההגדה האומר שכולנו בנים, הכללה של כולם כבנים מחייבת אותנו לכבד ושלא לפסול איש את רעהו,  אין כל ספק כי נהיה חברה אחרת וטובה יותר.

כמה שהדברים טובים ומובנים לנו שכלית ורגשית, מפתיע כמה שהם קשים לביצוע.

ביום פקודה ובשעת אמת, אנו מגלים מציאות. למשל, איך בבתי ספר כאלה לא מקבלים אחרים שהם לא בדיוק כאלה ושהם לא בדיוק כמונו. כן כן, גם איך מגזר שלם, בעל דעות שונות ומגוונות, מגזר המכונה 'חרדים' נזלל לתיאבון ומשנאה צרופה ולשמה. מגזר שלם מוצא עצמו שנוא, מורחק כמעט מוקצה מחמת מיאוס גם ובתקופה זו בעיקר  על ידי נבחרי העם ומנהיגיו.

מסתבר שגם חג הפסח, הוא זמן למחשבה וסוג של חשבון נפש לא רק ימי אלול וימי ראש השנה וכיפור.

חג כשר ושמח.

מייל לתגובות: [email protected]