מוסדות חינוך בירושלים: מבנים ריקים לחילונים ודתיים; אוהלים לחרדים

תחקיר עיתון המבשר חושף: בעוד שמצוקת המקום במוסדות החינוך החרדיים בירושלים ממריאה לשיאים חדשים קיימים בסמוך להם מוסדות חינוך שריקים למחצה, לשליש ולרביע * עיריית ירושלים בראשותו של ברקת מפעילה מדיניות של אפליה כלפי החינוך החרדי בעיר * ילדי החינוך החרדי לומדים השנה באוהלים במימון העירייה לאחר שהעירייה כשלה בתכנון ובהתאם מוסדות החינוך לשינויים הדמוגרפיים * תחקיר שעושה לכם בית ספר

ירושלים נחשבת כמרכז הגדול ביותר של החינוך החרדי בישראל. מספר התלמידים בחינוך החרדי בירושלים הכפיל את עצמו בעשור האחרון ונמצא במגמת עליה, כ"י. מ-64,013 תלמידים ב-1992 ללמעלה מ-100,00 תלמידים היום. פי 2 ממספר הלומדים בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי-דתי גם יחד, בהם לומדים כ-58,000 תלמידים ומספרם פוחת והולך.

בחלק מהשכונות השינוי הדמוגרפי דרמטי מאוד. בתי ספר חילוניים ודתיים לאומיים מתרוקנים, אך אם חשבתם שמשרד החינוך והזרוע המבצעת שלה בעיריית ירושלים "מנח"י" (מינהל חינוך ירושלים שהוא בעצם אגף משותף של משרד החינוך שהוטמע בתוך המנגנון העירוני ובניהולו של מחזיק תיק החינוך דהיום, ראש העיר ניר ברקת) תתאים את המוסדות בהתאם לשינויים בשכונות המתחרדות. טעות בידכם.

בשכונות רבות ישנם מבני ענק מתרוקנים של החינוך הממלכתי והממלכתי דתי, בעוד שתלמידי החינוך החרדי באותם שכונות התחילו השנה את שנת הלימודים באוהלים! כן, באוהלים. וזאת מלבד עשרות הצריפים, המקלטים, הדירות שהוסבו למוסדות חינוך והמבנים הנידיים בהם לומדים עשרות אלפי ילדים בירושלים, משל תלמידי החינוך החרדי בירושלים, נמנים על צאצאי בדואים במחנה פליטים בעזה.

מנח"י עושה כל שלאל ידה, על מנת להנציח מציאות גיאוגרפית ודמוגרפית מלפני עשרים שנה וכפי שהגדיר זאת ברקת בתוכניתו ל"חיזוק" מערכת החינוך הלא-חרדית בירושלים: יש "להציל" בתי הספר בשכונות אשר סובלות מהגירה שלילית באמצעות: "שינוי מדיניות התקצוב הממשלתית והעירונית במטרה לחזק בתי ספר וגנים בזרם הממלכתי והממ"ד בשכונות שבהן יש מיעוט נרשמים", כמו גם "ביטול סף המינימום למספר התלמידים בבתי ספר בהן כיתות עם מיעוט נרשמים ואשר נמצאים בשכונות הסובלות מהגירה שלילית". תוכנית זו תואמת את עמדת הפקידות העירונית במנח"י ומשרד החינוך בהן קיימת שליטה של אנשי המפד"ל (והחינוך הממלכתי, כמובן) שאינם רואים בעין יפה את הגידול הדמוגראפי של ילדי המגזר החרדי בירושלים.

התקנים של כיתות הלימוד בבתי הספר היסודיים הרשמיים הינם עפ"י קריטריונים. משרד החינוך מאשר כיתה ראשונה על סמך רישום של 20 תלמידים לפחות וכיתה שנייה על פי רישום של 41 תלמידים, כיתה שלישית על פי רישום של 81 וכן הלאה בקבוצות של 40 תלמידים. בפועל בירושלים, למעלה מ-17 בתי ספר בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי מופעלים באופן של תת-תקן והנשמה מלאכותית. דהיינו, למרות שמבני הענק ריקים, הכיתות מעלות אבק, מפעילות רשויות החינוך כיתות בנות 8-9 ילדים. מדובר על מערכת שלמה של עשרות מורים, הנהלה, שרתים, שומרים וגם הסעות הכל על חשבון הקופה הציבורית.

מדיניות עירונית חד סטרית ואנטי חרדית

עם זאת הכללים הללו שמופעלים באותן שכונות שחלה בהן התחרדות מואצת, אינם פועלים במקרים הפוכים. בשנים האחרונות מנהל ראש עיריית ירושלים ניר ברקת בליווי הצוות המשפטי של העירייה מאבק נגד בית הספר "דרכי נועם" של רשת החינוך העצמאי בגוננים. העירייה מבקשת לפנות את בית הספר מהמבנה שלהם במרכז שכונת גוננים, לדברי העירייה "לאור הירידה החדה במספר התלמידים הלומדים בו, ולאור העובדה שמרבית התלמידים בו אינם תושבי השכונה אלא מובאים לבית הספר בהסעות". העירייה כבר אכלסה אגפים במבנה בבית ספר ממ"ד שהיא פתחה במקום ומתנהלת במאבק ארוך מול הנהלת בית הספר של החינוך העצמאי. לפני שבועיים, לאחר שבית המשפט אפשר לעיריית ירושלים להציב מבנים בחצר בית הספר "דרכי נועם" פרסמה עיריית ירושלים הודעה לפיה יש לה מדיניות "להביא לניצול מקסימלי של מוסדות ציבור לטובת ציבור השכונות הרלבנטיות, תוך סגירה של מוסדות אחרים"... ראש העירייה הגדיל להצהיר ש"המדיניות העירונית היא להתאים את היצע בתי הספר לביקושי התושבים, ולאפשר לבתי ספר מבוקשים וצומחים להתפתח במקומות בהם קיימים מבני חינוך עם תפוסה נמוכה וכי מדיניות זו מיושמת בפועל ע''י העירייה בכל רחבי העיר ובכל המגזרים".

כאמור, המילים הגבוהות בהם משתמש ברקת להצדיק את סילוקו של מוסד "דרכי נועם" של החינוך העצמאי מהמבנה בגוננים, סותרים את יד שמאלו הנוקט מדיניות שונה בשכונות שבהן החינוך החרדי צמא לכיתות תקניות. באותן שכונות מפעילה העירייה מערך מסועף של רישום מוקדם והעברת מבני חינוך מתרוקנים לגופים פרטיים ומוסדות חינוך, בחלקם המכריע מהחינוך הדתי-לאומי, שראשי מנח"י בעבר ובהווה משתייכים אליו (רשת מרחביה, נועם, צביה, אור תורה סטון וכדומה), תוך הנשמה מלאכותית של המבנים באמצעות הסעה של תלמידים מהזרמים הממלכתי והממלכתי דתי ופיזורם בעשרות מוסדות מתרוקנים בעיר. במקרים מסוימים מאכלסת העירייה במבנים תחנת משטרה, או משרדים של השירות הפסיכולוגי וכדומה או סתם משאירים כיתות ריקות מאדם ומעלות אבק. למעשה, מאות כיתות תקניות ריקות בירושלים אינם משמשים את יעדם: מסגרות חינוך לילדים המתגוררים באותן שכונות. משרד החינוך אינו מתערב בכשל הניהולי, ומאפשר ניהול עצמאי של מדיניות החינוך בירושלים. זו שערוריה בקנה מידה לאומי. אך מאחר שמדובר בחינוך החרדי, שהתרגל לחייו בגלות, אין שם על לב.

רמת אשכול-הגבעה הצרפתית

בשנת תשע"א מס' התלמידים בגני-ילדים בחינוך החרדי ברמת אשכול עמד על 89%. מצד שני, מוסדות החינוך החילוניים והדתיים לאומיים בשכונה שהתרוקנו מתלמידים בעשור האחרון משרתים מסגרות שונות של תלמידים שמגיעים גם מחוץ לירושלים. בעוד כיתות החינוך החרדי נמצאות במבנים יבילים, במרתפים ובמבני מגורים, מבני החינוך בשכונה משרתים תלמידים ותלמידות שמגיעות לשכונה מרחבי ירושלים ומחוצה לה.

מבנה בית ספר ענק ששימש בעבר את תלמידי השכונה החילוניים בככר זלמן ארן 7 הוענק עבור אולפנה של בנות מהציבור הדתי לאומי תחת השם "צביה יצירתית", זאת אף שלאולפנת צביה מבנה ענק נוסף ברח' ירמיהו 5. בית ספר נוסף שמאכלס כאן את מבני החינוך הוא "יד המורה" המוגדר על ידי העירייה כ"בית ספר על אזורי" וקולט תלמידים מכל חלקי העיר. למעלה משני שליש מ-187 תלמידיו בחינוך הרגיל אינם תושבי השכונה. כך הוא גם ממ"ד תורני פרדס שנפתח השנה עם 79 ילדים בלבד (16 מורים בבית ספר עם ממוצע של 8 ילדים שיושבים בכיתה).

המגוחך ביותר כאן שתוכנית להקמת קרית חינוך חרדית ברמת אשכול שתכלול 3 בתי ספר ו-9 גני ילדים, צומצמה על ידי ברקת שנכנע ללחץ החילוני של קיצוני הגבעה הצרפתית. אגב, בגבעה הצרפתית לא צפוף להם. גם שם יש קומפלקסים מתרוקנים של מבני חינוך שמשרתים בתורם עוד מוסדות של החינוך הדתי לאומי.

גבעת שאול-קריית משה

שכונת גבעת שאול וקריית משה צמודים האחד אל השני. בשנת תשע"א מספר התלמידים בחינוך החרדי בגני הילדים ובחינוך היסודי בגבעת שאול עמד על 84% ו-82% בהתאמה. ומספר התלמידים בחינוך החרדי בקרית משה עמד על 51% בגני הילדים ו-45% בחינוך היסודי. בפועל האבסורד חוגג גם כאן. בגבעת שאול מבנה החינוך התקני בשכונה משמש את תלמידי זרם הממ"ד, שברובם באים מקרית משה ומבני החינוך המתרוקנים בקרית משה – הועברו לטובת מוסדות פרטיים מהזרם הדתי לאומי המשרתים בני נוער מחוץ לירושלים (בי"ס מיימון שהתרוקן הוקצה לטובת ישיבה תיכונית פרטית).

רמות

בית הספר החילוני היחיד ברמות מאחד 3 בתי ספר בשכונה שנסגרו בעשור האחרון מחוסר תלמידים. בית הספר שמנה בעבר מאות תלמידים מאכלס היום ע"פ נתוני משרד החינוך 88 ילדים בלבד (בשנת תשע"א: 109) עיריית ירושלים מנסה להחיות את בית הספר החילוני האחרון בשכונה ללא הצלחה. גם שינוי השם שניתן לו כבית ספר "על איזורי - מופת" לא החיה את הגוויה הגוססת. כיום מספרם של תושבי השכונה בחינוך החרדי עומד, על פי נתוני העירייה על למעלה מ-90% בגני הילדים ובחינוך היסודי על למעלה מ-80%.

מבני החינוך הענקיים בשכונה הוקצו לטובת מוסדות שונים של החינוך הלא-חרדי שאינם תושבי השכונה כלל. כך, לפני שנתיים החליט ברקת "לייבא" לתוככי השכונה בית ספר ממלכתי דתי מתלפיות, שמרבית ילדיו מדרום ירושלים ואף מחוצה לה, זאת למרות מצוקת הכיתות הדרמטית בשכונה שבה מגיע מניין תלמידי החינוך החרדי בגיל היסודי ללמעלה מ-1,700 ילדים הלומדים כיום בצריפי פח ועץ, במקלטים, במרתפים והשנה לראשונה גם באוהלים. על פי נתוני גני הילדים גם המבנה העתידי שמתעתדת העירייה להקים בשכונה לא יפתור את מצוקת הכיתות בשכונה.

מבני החינוך רחבי הידיים בשכונה משרתים מוסדות חינוך של תלמידי החינוך הממלכתי והממלכתי הדתי מרחבי ירושלים ומחוצה לו (תיכון ''אורט רמות'' שירד בתוך שנה מ-411 תלמידים ל-238 תלמידים כיום, מבנה ענק של אור תורה סטון בנים ואור תורה סטון בנות המתרוקנים והולכים מדי שנה בשנה, 3 מבני ענק לבתי ספר נועם, בית ספר למחוננים ועוד).

בית וגן-קרית יובל

גם כאן התחילו תלמידות "בית יעקב" את הלימודים באוהלים. אף שבבית וגן וקרית יובל ישנם מבני חינוך מתרוקנים, עיריית ירושלים לא עושה אופטימיזציה של מבני החינוך בשכונות לטובת התושבים. וכפי שהתבטא בעבר ד"ר חיים רובינשטיין, סגן מנהל מנח"י לחינוך היסודי וחובש כיפה סרוגה: "בשכונת מסוימות בירושלים הרישום לחינוך הממלכתי ולחינוך הממלכתי-דתי פוחת באופן עקיב. בתנאים אלה מנח"י מתקשה להמשיך ולהפעיל את בית-הספר, והוא עושה לשם כך מאמצים מיוחדים, למשל הסעת תלמידים משכונות אחרות".

בשכונה מוסדות חינוך רבים (שקולטים ילדים מקרית יובל) נמצאים במצוקת מקום חריפה בעוד מבני חינוך בשכונה מאוכלסים על ידי תלמידים שמגיעים מרחבי ירושלים בהסעות. כך הוא למשל מבנה "נווה עציון בנות" שנמצא ברח' חכמי בשכונה, ש-85% מתלמידותיו מגיעות מארמון הנציב, תלפיות ועוד. בעוד שילדי השכונה, רבים מהם עולים חדשים מצרפת, לומדים בבית הכנסת השכונתי.

ממחוז ירושלים במשרד החינוך נמסר בתגובה, "כי אכלוס מבני מוסדות חינוך הינו באחריות הרשות המקומית. אכלוס המבנים בעיר ירושלים נעשה בתיאום עם עיריית ירושלים ומשרד החינוך ובהתאם לצרכים המקומיים העירוניים. באשר לשאר השאלות, נא לפנות לעיריית ירושלים".

תגובת משרד החינוך מלמדת בדיוק, אבל בדיוק את הטענה בכתבה. שקיימת אפליה מובנית כלפי החרדים גם במדיניות משרד החינוך. כאן בירושלים (כשזה פוגע בחרדים) : "אכלוס מבני החינוך הינו באחריות הרשות המקומית" ובבית שמש (כשזה פוגע בחילונים), אכלוס מבני החינוך אינו באחריות הרשות המקומית, והרצון של ראש העיר שם לאכלס מבנים מתרוקנים ברמת בית שמש, נתקל בהתנגדות חריפה של משרד החינוך.

עיריית ירושלים מסרה בתגובתה הלקונית (שחוזרת על עצמה בהתייחסות לאפליה שהיא נוקטת כלפי החינוך החרדי) כי היא "פועלת לפיתוח כלל המגזרים בעיר, זה לצד זה ולא אחד על חשבון השני, זאת בהתאם למדיניות ראש העיר שסבור כי יש לדאוג לצרכי כל מגזר על פי תפיסתו ובשכונתו שלו וכי על העירייה לשמור על אופי הקיים של השכונות. העירייה מקדמת תוכנית בינוי לצמצום פערי בינוי במגזר החרדי שגובשה במינהל חינוך חרדי. התכנית כוללת בנייה של 1,182 כיתות במוסדות החינוך בשכונות החרדיות בעיר, בעלות של כ-700 מיליון שקל. באשר לאוהלים, מדובר בפתרון זמני בלבד למשך של מספר שבועות, במטרה לתת מענה למצוקת המקום במספר בתי ספר שבמסגרת מוכר שאינו רשמי הנמצאים באחריות משרד החינוך. מדובר באוהלים תקניים, מאובזרים ומאושרים, שעברו את כל הליכי האישור הנדרשים כחוק. בתוך מספר שבועות יוחלפו האוהלים במבנים ניידים עד לפתרון הקבע. יש להדגיש, מדיניות העירייה להעניק לילדי העיר כיתות תקניות ובנויות וכי העירייה פועלת באמצעות מנח״ח להביא לכך. אך נוכח המחסור הקיים בכיתות לימוד ובמטרה שלא לפגוע בפתיחת שנה״ל, הוחלט לקדם פתרון זמני בלבד, כשהחלופה לכך היתה גרועה בהרבה". לצערנו, עיריית ירושלים לא התייחסה כלל לטיעון המרכזי בתחקיר, לפיו באותן שכונות מתחרדות שקיימת בהן מצוקת כיתות חריפה יש מבנים מתרוקנים שלא מופנים לטובת תלמידי השכונות הללו.