התשובה החברתית לגזירות נתניהו

האם שאלנו את עצמינו רגע לפני הגזירות האם יש חלופות נוחות יותר למעמד הביניים? * עוד השחתת כספים לעגל זהב מיותר * שימו לב היטב להצעה ראשונה מעורך הדין עובדיה ויזל סנקרי

האם שאלנו את עצמינו בכנות, כשהתבשרנו על כוונת הממשלה לנקוט בשורה של גזירות כלכליות. החל מהעלאת שיעור המס על סיגריות והעלאת שיעור המע"מ, וכלה בהעלאת שיעור מס ההכנסה למעמד הביניים, האם אכן הן מוצדקות?

לפני שנוקטים בצעדים כאלה הפוגעים בכיסו של כל אזרח, שומה על מקבלי ההחלטות לבדוק האם ישנן דרכים אחרות שמידת פגיעתן פחותה מזו של הגזירות הכלכליות המתוכננות. דרישה זו מתבקשת הן מכוח הגינות שלטונית בסיסית והן לאור דרישותיה של פסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המחייבת את כל רשויות השלטון.

במילים אחרות, לפני החלטה על פגיעה בכיסו ובקניינו של האזרח, על מקבלי ההחלטות לשאול את עצמם האם הם מיצו את כל האפשרויות שביכולתן לחסוך בתקציב הקופה הציבורית. האם לפני ההחלטה על פגיעה בכיסו של האזרח הקטן, הם ניסו לאתר ולסתום את כל "החורים" שדרכן בורח כסף הציבור?

לדעתנו, חלק לא מבוטל מכספי משלמי המיסים מתבזבז על מקומות לא נכונים ועל "ריפוד שכבות שומן". מן הראוי היה לנקוט בדיאטה המדללת "שכבות שומן" אלו לפני הפגיעה ב"בשר החי ובעצמות היבשות" של דלת העם. משום מה, הגופים הכל כך מיותרים הללו, שואבים את שומנם מן השלד המצומק של מעמד הביניים הנמק תחת הנטל.

בשורת כתבות, נמנה בפני הקוראים הצעות התייעלות העשויות לגרום ל"דיאטה ציבורית" בריאה בכספי משלמי המיסים, לחיסכון בקופה הציבורית ולהצרת גזרתן של הגזירות הכלכליות.

מאחר ובתוך עמנו אנו יושבים, אנו ערים לכך שרוב הצעותינו לא יפלו על אוזניים קשובות אצל מקבלי ההחלטות משיקולים פוליטיים ואף אישיים, ולכן הסיכוי היחיד שאנו רואים להתממשותן של ההצעות הוא בדרך אימוצן ע"י מובילי המחאה החברתית. וכאן מבחנם הגדול של מנהיגי המחאה להביא למיקסום הצדק החלוקתי.

ההצעה הראשונה: ביטול מוסד נשיא המדינה

תקציבו השנתי של בית נשיא המדינה עומד כיום על כ- 40 מיליון ₪ (נשמח אם הטוקבקיסטים יעזרו לנו בנתונים מדוייקים יותר). גם לאחר תום כהונתו של הנשיא, זכאי הנשיא בדימוס לקצבה לכל ימי חייו בגובה של 70% משכרו של הנשיא, לשירותים רפואיים ברמה שהיה זכאי לה כנשיא מכהן, טלפון ואחזקת הטלפון, דירת שרד בירושלים, מכונית צמודה עם נהג, לשכה, מזכיר פרטי ושירותי מזכירות.

סמכויות הנשיא הן ייצוגיות וטקסיות בלבד. סמכויות הנשיא מנויות בסעיף 11 לחוק יסוד נשיא המדינה. בין יתר סמכויותיו: חתימה על חוקים שמקבלת הכנסת, הטלת תפקיד הרכבת ממשלה חדשה על אחד מחברי הכנסת, קבלת כתב התפטרות של ראש ממשלה, קבלת דו"חות על ישיבות הממשלה, הסמכת נציגים קונסולריים של המדינה וקבלת כתבי האמנה של נציגים קונסולריים של מדינות אחרות, חתימה על אמנות עם מדינות-חוץ שאושרו ע"י הכנסת, חנינת אסירים וקציבת עונשם של אסירי עולם.

חלק מהסמכויות הנ"ל (כגון חתימה על חוקים) מיותר לחלוטין, ויתר הסמכויות ניתן בהחלט לבזר בין בעלי תפקידים אחרים (ראש הממשלה, שר המשפטים, שר החוץ, יו"ר הכנסת וכד').

יש הסבורים כי כהונת נשיא המדינה הומצאה בזמנו ע"י דוד בן גוריון במיוחד עבור חיים ויצמן כדי להצר צעדיו של האחרון, ולא בכדי מיוחסת לנשיא הראשון של מדינת ישראל האימרה: "המקום היחיד אליו אני רשאי לדחוף את אפי הוא הממחטה שלי". לזכותו של חיים ויצמן ייאמר כי הוא סירב לקבל משכורת עבור כהונתו כנשיא.

לא ניכנס לוויכוח האם הליך בחירתו של נשיא המדינה הינו הליך בלתי-דמוקרטי (משום שהוא נבחר באופן פוליטי ע"י חברי הכנסת בצורה שאינה משקפת את רצון העם ובד"כ נעשית משיקולים פוליטיים בלבד), או שמא מדובר בהליך דמוקרטי (משום שהוא נבחר ע"י נציגי העם). לענייננו, וויכוח זה הינו מיותר כשם שמוסד הנשיא הינו מיותר.

לאחר למעלה משישה עשורים מהקמת המדינה ולאחר שכוך מאבקי הכוח בין האבות המייסדים ובתקופה שבה עיצוב פני המדינה עובר מנבחרי העם לעם עצמו, הגיעה העת לדעתנו להרהר אחרי נחיצותו של מוסד הנשיא במציאות חיינו. אם באנגליה חשבו ברצינות לאחרונה לבטל את מוסד בית המלוכה הקיים זה מאות בשנים, אין סיבה שבמדינת ישראל הצעירה לא נעלה סימני שאלה לגבי עצם המשכיותו של מוסד הנשיא.

לדעתנו, ביטול מוסד הנשיאות (על כל הצוות הפקידותי), יביא לחיסכון בתקציב המדינה, דבר שייטיב עם כלל אזרחי המדינה. במילים אחרות: אין שום הגיון שאנחנו, מעמד הביניים,  העובדים שבקושי סוגרים חודש, נקצץ ממשכורתנו הדלה למען המוסד השמן והמיותר הזה.

עובדיה ויזל סנקרי הינו עו"ד המתמחה במתן שירותים משפטיים לפי ההלכה

לתגובות [email protected]