כשאתה משוחח עם אדם בן 112, השאלה המתבקשת ביותר היא כיצד זכה להגיע לגיל מתקדם כל-כך. בפיו של חכם זכריה בראשי תשובה אחת: "כתוב 'לא תיקום ולא תיטור' ו'לא תשנא את אחיך בלבבך' - אסור לשנוא שום יהודי, אפילו אם הוא יריב שלך. זה הסוד לאריכות ימים".
חכם בראשי מסביר: "צריך לשאוף למצב שאם טוב ליהודי, טוב לך, וכן להפך", הוא מרים את ידו וממשיך: "והעיקר לקבל כל אחד ואחד בחיוך, להרבות באהבת ישראל ולא לשנוא חלילה. כשמקפידים על זה, הלב נשאר רגוע, מניסיון".
מכורדיסטן לירושלים
חכם בראשי נחשב האזרח המבוגר ביותר בארץ. הוא חובש קסקט שחור, זקנו לבן-אפור. אף-על-פי שראייתו ושמיעתו נחלשו, הוא מנהל סדר-יום קפדני. הוא נולד בשנת תר"ס (1900), בכפר קטן ושמו בראשי, בכורדיסטן העיראקית. למד בתלמוד-תורה מקומי ובהמשך הצטרף לעבודת אביו באריגת שטיחים.
תמיד חלם לעלות לירושלים. "החלטתי לעשות כל מאמץ להגשים את החלום", הוא נזכר. "באותה תקופה, ימי שלטון הבריטים, לעלות לארץ היה ממש קשה, קריעת ים-סוף. בשנת תרצ"ו (1936) קיבלנו את האישור המיוחל. בדרכים נפתלות וסבוכות, ובעזרת כלי-רכב ישנים, עשינו את הדרך עד בואנו לארץ. לא היה מאושר ממני כשבאתי לירושלים, שבה אני מתגורר כבר קרוב לשמונים שנה".
מאה שנות עשייה
במרוצת השנים הקים משפחה מורחבת והוא זוכה לנחת מצאצאיו הרבים. פעילויות רבות רשומות על שמו, ולפני יותר משלושים שנה זכה לתואר 'יקיר ירושלים'. אחד הדברים שעליהם גאוותו הוא 'ילקוט בראשי' – סדרת ספרים על הזוהר על-פי פרשיות התורה, עם הסכמות גדולי הרבנים של העדה הספרדית, ובהם רבי מרדכי אליהו זצ"ל ויבדלחט"א רבי עובדיה יוסף שליט"א. הוא מקווה לסיים כתיבת עוד ספר, אולם ראייתו מקשה זאת עליו. "אני מתפלל כל יום שמאור עיניי יחזור אליי ואוכל להמשיך בכתיבת הספר, וכמובן גם ללמוד", הוא אומר.
בני משפחתו מספרים כי הוא מאמין שיצליח לסיים את הספר בקרוב. "סבא כמעט אינו נעזר באיש", הם מעידים עליו.
פרוסת לחם ומים
כשמבקשים ממנו עוד המלצות לאריכות ימים הוא אומר בחיוך: "צריך להיזהר בתזונה, לא לאכול לשובע. בבוקר אני אוכל פרוסת לחם עם מים, רק עם מים, גם כשאין לי תיאבון". הוא משתדל להישאר אופטימי גם בגילו. כשהוא מדבר על חבריו עולה מבט של עצב על פניו: "כולם הלכו, לא נשאר אף אחד".
בשבוע שעבר השתתף באירוע הוקרה ממלכתי למען פועלם ותרומתם של אזרחים בני מאה ומעלה, מכל רחבי הארץ. כצפוי, היותו המבוגר מכולם הפך אותו למשתתף הבולט ביותר. "זה היה נהדר, מרגש מאוד", הוא משתף בקצרה ומסיים: "אני מאחל לכל יהודי שיזכה לאריכות ימים ושנים, לפחות כמו שאני זוכה, והלוואי נאהב זה את זה באמת".
פורסם במדור חיים יהודיים\שיחת השבוע