כפר ורדים כרוניקה של כפיה אנטי דתית

בית המשפט עוצר את כרוניקת השנאה בכפר ורדים והורה להקים מקווה טהרה לתושבי המקום * את חני לוז גילויי השנאה כבר לא מפתיעים

אתמול קבע בית המשפט העליון כי ייבנה מקווה טהרה בכפר הוורדים (לינק), ובכך קיבל את ערעור התושבים על פסיקת המחוזי.

העניין הזה לא הגיע אלי בהפתעה, סיפור קודם שחוויתי בכפר הוורדים הכין אותי לחוסר סובלנות ולכפיה האנטי דתית של קבוצה פעילה וכוחנית באותו כפר פסטורלי בגליל. מעשה שהיה כך היה:

בחול המועד פסח, בערך, לפני כ-16 שנה, טיילנו עם המשפחה המורחבת בגליל ובעקבות פגישה עסקית שהיתה לאחד מבני המשפחה, נכנסנו לכפר הוורדים. פעם ראשונה שביקרנו שם : כפר פסטורלי, מטופח ויפהפה טובל בירק עשיר בגינון, בלב הרי הגליל המלבבים. 

הסתובבנו במרכז המסחרי, ונחה עינינו על מסעדה יפה, שתעודת כשרות היתה תלויה על הכניסה. שמחנו למצוא מסעדה כשרה לפסח פתוחה ופעילה, אך כשראיתי את השלט על הדלת הראשית על שעות הפתיחה, התעורר בי ספק באותנטיות של תעודת הכשרות. שעות הפתיחה כללו גם את יום השבת. קראתי את השלט שוב לוודא, וכן - מסעדה פתוחה לגמרי בשבת. 

שמו ומספר הטלפון של המשגיח היה רשום על תעודת הכשרות. באותה תקופה הייתי כתבת ב"הצופה", והיה לי טור אישי. הצגתי את עצמי בפני המשגיח ככתבת "הצופה", והוא אמר שהוא אכן נותן את ההכשר, ושהמקום פתוח אכן פתוח לשבת, וניתן לכך אישור של רב המועצה, שהוא אחיין של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הוא לא התעצל, והגיע לדבר איתי, מהעיר מעלות, מרחק כרבע שעה נסיעה. 

כשהגיע המשגיח, שמענו ממנו סיפורים שמעוררים אי נוחות קשה, ונאמר זאת בעדינות. 

הסיפור השתלשל כך: יצא מכרז לפתיחת מסעדה, ובני משפחה מנהריה, שהפעילו בזמנו מסעדה לא כשרה בעירם, זכו במכרז ועמדו לפתוח את המסעדה בכפר הוורדים. באחד הלילות, כך סיפר, אביו המנוח של בעל המסעדה הגיע אליו בחלום, והשביע אותו שהוא פותח אך ורק מסעדה כשרה. החלום כנראה חזר על עצמו, ועשה עליו רושם חזק. ניסה בעל המסעדה לבדוק איך הוא עושה דבר כזה, כי בכפר הורדים לא רצו מסעדה כשרה והדרישה היתה שהיא תהיה פתוחה בשבת ושיהיה בה בשר וחלב. 

אישור חריג לפתיחת המסעדה בשבת

התייעץ אותו בעל מסעדה עם מי שהתייעץ, הגיעו לרב האיזורי שהתייעץ עם הרב אליהו (היום זצ"ל), הרב התיר לו לקבל הכשר גם אם המסעדה תהיה בשבת. היתר שניתן למקומות מעטים, רחוקים מהערים (ראש הנקרה, למשל). איך? המסעדה תפעל במתכונת שבת, כל הכיריים והתנורים יהיו נעולים , המשגיח ינעל אותם לפני שבת והמפתח אצלו. האוכל שהוכן לפני שבת יחומם על פלטות-שבת תעשייתיות. חלק מהתפריט לא יוגש בשבת עקב המגבלות, אך הרוב כן. את הקופה ושאר העבודות יבצעו לא-יהודים. כך הוסכם.

יותר מכך: בכפר הוורדים לא רצו לשמוע על הגבלת התפריט, ודרשו שתהיה אפשרות לשתות קפה בחלב אחרי הסעודה. גם לכך הרב הסכים, וחלק מהמסעדה הופרד, ובפינת הקפה - הוגש קפה וחלב, בכלים אחרים. למרות , שכאמור, המסעדה בשרית. 

האם כולם היו מרוצים?

מסתבר שלא.

מזמינים ובורחים

גרעין לא סובלני בלשון המעטה, התנגד מאוד להימצאותה של מסעדה כשרה בכפר הנאור. חלקם היו אנשים מההנהגה המקומית בכפר. הם לא בחלו באמצעים מכוערים לפגוע בעסקיו של בעל המסעדה: צעירים מקומיים, בשליחות אותו חוסר-סובלנות וכפייה אנטי-דתית, היו מגיעים למסעדה, יושבים ומזמינים. 

לאחר שקיבלו את האוכל, היו שואלים אם המסעדה כשרה. לאחר שנענו בחיוב, היו דוחים את האוכל ואומרים שהם לא מוכנים לאכול במסעדה כשרה ועוזבים את המקום, בלי לשלם. כך, בגירסאות שונות, נשנה המצב פעם אחר פעם. בעל המסעדה חווה התנכלויות שונות ומשונות, היה חסר אונים. כאמור, במינהלת המקומית של היישוב, לא ממש גיבו אותו, הם רצו מסעדה לא כשרה. 

אני לא יודעת כמה זמן פעלה המסעדה, שנסגרה בסופו של דבר. 

את הסיפור כתבתי בזמנו ב"הצופה" לכן, כשקראתי אתמול את כותרות ההמשך על המאבק נגד הקמת מקווה טהרה בכפר הוורדים, לא הופתעתי. 

את השיעור שלמדתי על נבזות הנובעת מאי-סובלנות, ואי-כיבוד "האחר" - למדתי שם, בכפר הוורדים היפה, המוריקה והאסתטית.