מה בין צינה ציניות וציוניות

חברת פרויקט דוסים השתתפה באירוע אחדות בליל תשעה באב ויצאה נפעמת מהיכולת להתאחד כנגד הסתה דווקא בשעת המלחמה

הזמן: יולי אוגוסט 2014

המקום: צפון, שרון, מרכז, שפלה, צפון הנגב, עוטף עזה אלף ישובים שעד כה לא ממש ידענו מקיומם עד לרגע של השדרן התורן שמודיע.

המצב: כל המדינה חזית, אירועים בטחוניים ברחבי הארץ, צה"ל במבצע בעזה, ספק בפנים ספק בחוץ.אזעקות שלא מפסיקות, ודיבורים על הפסקת אש, חד צדדית כמובן, בקיצור מלחמה.

נכון שהממשלה לא הכריזה זאת רשמית כיון שיהיו השלכות רבות וכלכליות להכרזה זו אבל  במציאות אנחנו במלחמה, קשה כואבת, מלווה בשכול ובהלוויות קורעות עין ולב, אנו בעיצומו של קרב שבו גדולי הציניקנים, שחקני שש בש משועממים, נותני עצות גאונים, ופרשנים לעניני ערבים, מגירים דמעות כמים למול הורים שכולים, ארוסות תמימות וענוגות, ילדים שלא טעמו טעם חטא, עמישראל שותף וכואב, העורף איתן ומסייע ,העם במיטבו הרגשת השותפות בעם ניכרת וכנה, נראה כי הונחו בצד חיכוכים, מריבות, ווכוחים, העם כולו במטרה להעניק, לעזור, לתת כל שביכולתו, יעידו על כך מליוני שקיות המזון והממתקים שנארזו ונשלחו באהבה לחזית, מכתבי הילדים המרגשים והלחים מחלב השפתיים של הינוקות הללו, אלפי מתנדבים שהתפרסו ברחבי הארץ בעזרה לנשות הלוחמים, מאות אלפי נשים שעמדו ובישלו ארוחות מזינות לתושבי הדרום. מצב אוטופי.

גם במצב זה יש מי שנהנה לפלג בעם, להעיר ולהשמיע דעות מעוותות בפומבי, ללבות אש והסתה,תמיד בכל מצב קצה יש מי שדואג להשבית שמחות.

וכאן בנישה הזו בדיוק , בנקודת החיכוך זו, יש מי שדואג להסות ולרכך את הקולות הללו.

הייתי שם , ביום ח' באב התשע"ד, על אחד הגגות היותר יפים בעיר העתיקה, בבית שכולו הכנסת אורחים טהורה. כשאוויר ירושלמי קריר הרעיד את גופינו, אך לא רק, אלו היו המשתתפים והמנחים שגרמו לנו להצטמרר ולהוזיל דמעה, גרמו לנו להתחבר ולהרגיש שייכים לעם אחד, להרגיש אחים לצרה, אחים לשמחה ואחים לשכול.

היינו שם חילונים לצד חרדים, חובשי כיפות סרוגות לצד מסורתיים, מנהלי ארגונים ואנשי רוח, אידיאליסטיים וציונים לצד ציניקנים. על הבמה המרהיבה כשברקע כיפת זהב המרשימה נשאו דברים של טעם ורוחניות דברים שכל מטרתם היא לחבר את העם במצב שבו הוא נתון, דברי חיזוק של הורים שכולים שנאמרו באופן מדוד ועוצמתי, צמרמורת.

במעגלי השיח הנינוחים הגענו לשיאים של חיבור ושל אחווה , כל וויכוח הפך להסבר, כל חיכוך הפך לחיבור. ירושלים של מעלה.

הפסיפס האנושי והססגוני, השוני בין המשתתפים, הוא שהפך את הערב לחוויה רוחנית שלא ניתנת לתיאור, הוא זה שגרם לחשמל של תקווה לשינוי אמיתי בעם,שמתחיל ממקום כזה, אותנטי ונוגע ללב, מרטיט את אמות הסיפים. וממלא את חלל האוויר שלנו באדוות שנעות על גלים ומעבירות את זה הלאה לשינוי אמיתי ועמוק של העם שלנו.

היכולת לחבר והכלת השונה זה הגורם לתחושת משפחה אחת מאוחדת הגשר להתחבר

ועם ערב עוצמתי שכזה ואהבה אינסופית ותחושת ליכוד אמיתית, יש סיכוי שהחיבור בין העם יקרום עור וגידים, פשוט יקרה. ויגשר על פערים, יחבוש פצעים, יחזיר אחים אבודים,

ויחן שם ישראל נגד ההר - לשון יחיד  מלמד כי חנו כאיש אחד בלב אחד.

מתחברים בונים עתיד ביחד. – תודה!