בג"צ: הטבות לאברכים הן מאזני צדק

בג"צ שביטל אמש את חוק הבטחת הכנסה לאברכים למרות שבשנת 1983 הצדיק בג"צ אפליה מתקנת לטובת אברכים בשם מאזני הצדק של הערכים. אהרון קריב תוהה מדוע

זו הפעם ה13 שבג"צ ביטל חוק שחוקקה הכנסת. ב12 האחרים תמצאו גם את חוק דחיית גיוס בני ישיבות. הפעם, בשם ערך השוויון, בג"צ החליט שאסור להעניק לחרדי הבטחת הכנסה. למרות שהיא נמוכה בכ60% ממה שמקבל מקבילו החילוני. זה לא שוויוני, וטוב שלא שאלתם לטובת מי. החל משנת 2015 לא יזכו אברכים בעלי משפחות הגדולות מ5 נפשות, ללא רכב והכנסה הנמוכה מ3000 ₪ בתוספת חודשית של כאלף שקלים. וכדאי להיות ברור: זה לא בגלל שלמישהו באוצר חסר כסף. הכסף הזה גם לא יעשה את דרכו לכיסו של הסטודנט, אבל מה לעשות, "ערך השוויון" מעל הכל. הח"כ והפעיל החברתי לכאורה איציק שמולי מברך על עוד אוכלוסיה המתרחקת מהיכולת להרים את הראש מעל המים. ברכותי, איציק.

רמת חוסר השוויון בחוק הזה מזכירה את העובדה ש"החוק אוסר על עניים ועשירים כאחד לישון תחת גשר, לקבץ נדבות ולגנוב אוכל". אומר זאת שוב, להשוות בין שונים זה כמו להפלות בין שווים. העיוורון המוחלט בייחודיות של קבוצה אחת כלפי משניה אינה מצדיקה החזקה של מוסד מטופח ובו משפטנים מלומדים, בשביל זה היה מספיק לנו אפליקציה שתבדוק מתמטית את רמת השוויון.

דווקא בגלגוליו הקודמים ידע בית הדין הגבוה לצדק להכיר את ערכי היהדות. בעתירה דומה שהוגשה בספטמבר 1983 כתב שופט העליון יעקב טירקל כי "התייחסות שוויונית לבתי יוצר רוחניים אלה (הישיבות א.ק.) כאילו הם ככל מוסד לימודי וחינוכי רגיל, העלמת עין, אובייקטיבית כביכול, ממקומם היחיד והמיוחד בעם היהודי, כמוה כשוויון נפש והתנכרות לעבר ומורשתו, לערכים שעליהם הגן ושאותם טיפח בכל נפשו ומאודו. כאן הייחוד ואלה הנסיבות העושים את השוני, המצדיק את הענקת התמיכות לתלמידי הישיבות, למען יוכלו לעסוק בתורה.. לא אפליה פסולה כאן, אלא מאזני צדק של ערכים" סוף ציטוט.

אולם מה לנו כי נלין, נדמה שזו רמת הערכיות כיום במדינת ישראל. אם בעבר שמולי עוד שילהב המונים בכיכר בערכים עמוקים סטייל "תביאו ת'כסף" הרי שרמת העתירה של שמולי, יקותיאלי ושות' עברה לשיטת ה"העיקר שגם הדוסים יידפקו, ולעזאזל הכסף." הרי חוק למען קצבה דומה לסטודנטים מעוטי יכולת הוא לא מקדם, למרות שאלה הם האנשים בזכותם הוא יושב על כורסת עור צבי בכנסת.

ולי, כחרדי, נותר לבקש בצורה הכי ברורה: הפסיקו לפרנס אברכים. השאירו את הכסף לעצמכם, בנו לכם תיאטרון יפה הפיקו תכנית ריאלטי עמוקת מחשבה ומעוררת השראה. עולם האברכים נולד הרבה לפני בג"צ, והוא ימשיך לפרוח איתו או בלעדיו. אני, כחרדי, אמשיך לשלם מיסים בכדי לסבסד את חייו של בן גילי החילוני הצופה בעוד גמר ליגה כלשהי בזמן שאני מקדיש את חיי לתורה. אין עיני צרה בשלו, שיהנה מהחיים. מעולם המדינה לא פרנסה אברכים, והם מצידם מעולם לא סמכו עליה. אפילו אותם מתי מעט שנאלצים לקבל הבטחת הכנסה, אינם מכלכלים חמישה נפשות מאלף שקלים (תקראו שוב את המשפט הזה, ואם זה לא מספיק פשוט תנסו שבוע, תגידו אם הצלחתם) הוא לא מקבל מן המדינה לא דיור חינם ולא הטבה במשכנתא. אם הוא שורד כלכלית זה אומר שיש לו יכולות כבירות בניהול כלכלי מאוזן שבכל מדינה מתוקנת, כולל בישראל של 1983, עוררה התפעלות.

קחו את הכסף, חילונים יקרים, אין לנו צורך בהון הזה, למרות שהוא שלנו. החוק אינו מפלה בין חרדי לחילוני בנטל המס, והתמלוגים שייכים באופן שוויוני לכלל אזרחי המדינה. עולם ההגות היהודית ימשיך לפרוח למרות ולא בגלל. רק שאלה אחת נותרה לי בלתי פתורה: הכיצד זה שתוך 30 שנה בלבד עבר בג"צ מעבר כה חד בהשקפת עולמו?

למקור באתר וואלה! יהדות