כשלמדתי באולפנה של פירון הוא רמס מי שחשב אחרת ממנו. פעם רדף ברחוב אחר בת שבטנה בצבצה מעט וצעק "שלא תגיעי מחר לבית הספר". מוריה סילפן זוכרת. מתוך מגזין "דברים"
זהות
לעיתים, מספיק שאומר שקוראים לי מוריה, והשומעים מאבדים שווי משקל. הגלגלים באחת מתחילים לעבוד, והעיניים סורקות אותי מלמעלה למטה: ספק בוחנות ספק תוהות, ובעיקר מבולבלות.
ואז מגיעה השאלה: "את מבית דתי?”
"כן"
-"חרדי?”
"לא ממש. קצת. במקור".
אני חוסכת מהם את הפירוט: כי לכי תסבירי לחילוני המצוי מה היא תנועת הנוער "עזרא": ההבדל בינה לבין "בני עקיבא", ומהם הורים מחסידות גור שהפכו ל"מזרוחניקים" עם מנטלית שנטועה עמוק בלב בני ברק.
דתל"שית
כשאבי ז"ל נתן לי את שמי, הוא חשב על הר המוריה. בלעדיו, אי אפשר לנחש שפעם הייתי דתייה. ואולי...............
קליק לכתבה המלאה
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים