שכנתי נועלת בכוונה את דלת הכניסה לבניין בשבתות, ואיש זר צעק לחברתי להסתלק מרמת השרון. השנאה כלפי המגזר הדתי והחרדי כבר גלויה בראש חוצות ובתקשורת, ואת פירות הביאושים שלה נאכל כולנו, ובמיוחד "אויבי העם" - החרדים
די, נמאס לי. נמאס לי לשמוע כמה שונאים אותי. אותנו. הדתיים, החרדים, חובשי הכיפות, החוזרים בתשובה, מאותגרי המחשופים, מרובי הילדים, השחורים, החשוכים, הפרזיטים, שומרי השבת.
בכל ערוצי התקשורת המרכזיים זרועה ללא מפריע שנאת יהודים. מפיציה מן הסתם לא יאהבו את ההגדרה "שנאת יהודים". הם יבקשו לדייק שזו שנאת הפרזיטים שלא עובדים, לא מתגייסים ולא תורמים.
חלקם טורחים להסתיר את סלידתם מאיתנו. הם שונאים בארון. אבל מדי פעם בורחת להם שחצנות פלורליסטית במסווה של סאטירה חבויה. אחרים מנסים להסתיר את יהירותם תחת מעטה של "קירוב לבבות", כאותו סטיריקן שכתב עד כמה הוא חפץ באחדות העם, ולכן שהאנשים השחורים עם הבגדים המצחיקים יצאו כבר לעבוד. אחדות משמעה: אני האחד, ואתם......................................................
קליק לכתבה המלאה
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים