הסיור שלי בבני ברק

מה יש לבני ברק להסתיר? * מה מגלה חילוני שאוזר אומץ ונכנס לתוככי בני ברק? * קבלו את כל הסודות מכלי ראשון ואותנטי של גילי שלו * רשמים מסיור של חילונית קטנה בבני ברק הגדולה * לא נגענו

היום בבוקר הוזמנתי להשתתף בסיור בעיר בני ברק. הצטרפתי לסיור של קבוצת נשים חילוניות. קבענו להפגש ליד סמינר וולף. מאחר ולא ידעתי מה יהיה מצב הפקקים, יצאתי בשעה מוקדמת מהבית. הגעתי כשעה לפני הזמן. מאחר ולא מצאתי בית קפה באיזור, החלטתי לתור את האיזור ברגל. כיוון שהייתי לבושה בצניעות, הרגשתי מאוד בנוח.
אקדים ואומר שהשקעתי זמן רב ומחשבה במה עליי ללבוש לסיור. אמנם לא היו הוראות מיוחדות, מלבד הבקשה לא להגיע במחשוף, אבל היה חשוב לי להיות מדוייקת בלבוש כדי לכבד את האנשים שהזמינו אותנו לבקר.
בתחילה לבשתי חצאית שחורה ארוכה (אותה לוויתי מחברה) יד עם חלצה לבנה מכופתרת, אך לאחר שקיבלתי ביקורת שהלבוש אינו אופתי מספיק (לא מודרני), חיפשתי חלופה אחרת. העצה הטובה ביותר שקיבלתי היתה, הלבוש אינו שונה כל כך ממה שכבר יש לך בארון.

בכל אופן, לבסוף לבשתי חולצה שחורה ארוכת שרוולים וסגורה, חצאית שחורה ארוכה, מגפיים וג׳קט אדום. אני חייבת לציין שהצבע האדום די התבלט ברחובות בני ברק.
הדבר הבולט ביותר ברחובות בני ברק, ודאי לא יפתיע אתכם. הינה שיש כמעט אך ורק חרדים ברחובות. עבורם זה נראה ברור. אולם, עורי, כמי שחיה בסביבה חילונית זה היה שונה, כמובן. בכל אופן טיילתי ברחובות בני ברק. ראיתם הרבה אבות מלווים את ילדיהם לגנים ובתי הספר, בעוד אצלנו החילונים, האמהות הן אלו שבדרך כלל מלוות את הילדים למקומות אלו. ראיתי עיר אשר רחובותיה אינם נקיים ויש בה פסולת רבה. ראיתי חרדים קוראים פשקווילים מלוחות מודעות, תופעה אשר אצל החילונים אינה קיימת.
כאשר הגיעה כל הקבוצה נכנסנו לסמינר וולף, שם קיבלנו הסבר על החינוך החרדי וערכו לנו סיור במקום. הרושם שהסמינר השאיר בי הוא אדיר. הוא מנוהל לתפארת ומתוחזק ברמה גבוהה ביותר, החל מחדרי לימוד, חדרי מחשב, אמצעי למידה ועוד. תוך כדי הסיור שמענו צעקות שמחה ואושר של הבנות הלומדות שם, ואז הסתבר לנו שאחת הבנות התארסה. היתה שמחה גדולה וראינו איך כל הבנות מחות ומתרגשות בשבילה.

משם עברנו לביקור בבית משפחה, בו פגשנו אם לתשעה ילדים, אשר סיפרה לנו על אורח חייה, על עבודתה ועל בעלה האברך. היא חתמה את הביקור בנגינה בפסנתר, בשיר כל כך הולם: ״כל העולם כולו גשר צר מאוד״. הדבר שהותיר בי את הרושם העז ביותר, היה הנטל הכבד, שהאישה החרדית לוקחת על עצמה, כדי שבעלה יוכל להתמיד בלימודיו. והיא עושה הכל עם אור בעיניים ואמונה גדולה.

משם יצאנו לביקור בחברת השמת הייטק עבור נשים חרדיות. המדובר לא בבודקות איכות, אלא מתכנתות.
בסוף הסיור הגענו אל לאם וילד, בית מנוחה ליולדות. שוחחנו עם תי יוות אשר שיבחו את המוסד. היה לי הרושם, שזה המקום היחידי בו האישה החרדית נחה באמת. אחרי מנוחה מבורכת זו היא מרגישה, כך נראה לי שהיא יכולה להמשיך במרוץ החיים. בסוף ביקור זה נכנסנו לתינוקייה. הסתכלתי על התינוקות עם השמיכות הכחולות וחשבתי: זה הקטן יהיה גדול בתורה. הסתכלתי על תינוקות עם השמיכות הוורודות וחשבתי: אלו הקטנות יגדלו בית לתפארת ויהיו הקטר של הרכבת (=המשפחה(
בכל מקום בו ביקרנו היה רצון שלנו, החילוניות ללמוד, לדעת ולהכיר. הנשים החרדיות שמחו לענות על שאלות, בכנות נוגעת ללב.
בסוף כל היום הזה חשתי לעצמי: כולנו עם אחד, כולנו יכולים לאהוב זה את זה ולהעריך. המרחק אינו כה רב. כל מה צריך זה נכונות להכיר אחד את השני בלב נקי ונפש חפצה.
סליחה שהארכתי בתיאורים, אך הרגשתי צורך לחלוק איתכם את חוויה המדהימה שעברתי היום.