האם אלוקים זקוק לעורכי דין?

הטקסט המקראי נראה לנו לעיתים לוקה בחוסר בהירות, אולם מבט אל פרשני המקרא מלפני אלף שנה מגלה לנו רבדים חדשים בעומק הפילוסופיה שבתורה, וגם שיעור קטנטן בענוה * טור מיוחד של סטודנט להנדסה שמעניק כבוד לעולם הרוח

התורה היא חוזה. וחוזה, מלבד היותו שם של ספרדי, כשמו כן הוא, חוזה. את הגבולות, את האפשרי. את העתיד.

בדומה לברכת "אשר יצר את האדם בחכמה", נראה כי הסופר המקראי, כשכתב את התורה, השאיר לא מעט "נקבים וחלולים" של חוסר וודאות בהקשר לטקסט. (האם אכן עשה זאת בכוונה?)

אינני חושב שהסופר המקראי התרשל במילוי תפקידו, אדרבה, אני סמוך ובטוח שהוא היה מסוגל לביצוע יסודי יותר. לדעתי, הסיבה לריבוי אי-הבהירויות בתורה טמונה בכך שלא היה צורך ממשי לדייק יותר מכך באותה העת. ובמילים אחרות, זה עשה את העבודה. גם אז, לפני כמה אלפי שנים, בלשון המעטה, לא כולם היו חכמים גדולים. הרוב המוחלט אפילו לא ידעו קרוא וכתוב. אפשר גם לחשוב על זה שעוד בימי הביניים, שזו תקופה מאוחרת בהרבה, ציד מכשפות, למשל, היה עניין לגיטימי.

השנים נקפו ואיתן התפתח לו חוש הטלת הספק. החוש, שגם הרמב"ם מתעכב עליו ארוכות בספרו "מורה הנבוכים", צריך להיות במידת מה אצל כל אדם. משכך, מטבע הדברים צפו שאלות ותהיות אשר דרשו תשובות חדשות, משכנעות ויציבות. ושוב, בהשאלה מתקופתנו, כשמתגלה צורך, צומח ענף: הפרשנות.

כשאני חושב על פרשן, כמעט מיד שמו של הרמב"ם צף אל תודעתי. רק לחשוב על העובדה שהאיש, שחי כאלף שנים לפניי, השכיל והגיע לתובנות שגם חיים שלמים לא היו מספיקים לי כדי להשיגן בכוחות עצמי, מעוררת בי השתאות מצמררת. והכל, שימו לב, ללא עזרה מהרב גוגל. נכון, אפילו לא חיפוש אחד. הפרשנים הם עורכי הדין בחסות האל, משפצי החוזה. לשונם ושכלם חדים כתער והם עוברים סעיף אחר סעיף בחוזה הפתלתל ומחזקים את יסודותיו ויסודות יסודותיו.

כפועל יוצא של חוש הטלת ספק מפותח צמחה התורה שלנו לממדים ודרגות חדשים. היא חכמה יותר, משכנעת יותר, עמוקה יותר ומעניינת יותר. הפילוסופיה שבבסיסה הייתה, ועדיין, השראה לרבים, גם אם חלקם לא מודעים לכך.

קיצורו של דבר, אם ישנו אדם שחושב שאין לו מה ללמוד מהפרשנים ו\או מהתורה, אמליץ לו לשקול זאת מחדש.

מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי.

הכותב הוא סטודנט להנדסה שנותן מקום של כבוד גם לעולם הרוח