רק 4% מהעם עושים מילואים, 23% מהאוכלוסיה לא מתגייסים מלכתחילה, 18% נושרים במהלך השירות, פחות משליש נושאים בנטל הגיוס כשרק מעטים מהם אכן משרתים כלוחמים, צבא העם מת אך מקבל כל פעם החייאה מלאכותית רק לצורך ליבוי שנאה,
עם יד על הלב, מי באמת רוצה שהערבים יתגייסו?
ועם היד השנייה – מי באמת רוצה שהחרדים ימלאו את חצרות הבאק"ום?
הרי בינינו לבין עצמנו כולנו מבינים שאם כל החרדים יתייצבו מחר בשערי בסיס קליטה ומיון – הרמטכ"ל יניף דגל לבן ויבקש לשחררו מתפקידו. זה פשוט מדהים לראות כיצד מדינה שלמה מתגוששת ואולי אף תלך לבחירות בגלל דרישה למשהו שלא צריך וגם אף אחד לא באמת רוצה.
הנה הנתונים האמיתיים:
בשנת 2006 הציג צה"ל לוועדת בן בסט – הוועדה לבחינת קיצור השירות את הנתונים הבאים:
כ 23% מהגברים החייבים בגיוס אינם מתגייסים מלכתחילה.
18% מהמתגייסים, נושרים במהלך השירות.
למעשה חל חוק גיוס חובה על 59% מהגברים בלבד ועל פי דו"ח וועדת שפר, גורמים עשרה הסדרים שונים לקיצור השירות הרשמי כך שמתוך אותם 59%, רוב המגויסים אינם משרתים את מלוא 36 חודשי השירות. כלומר בניגוד גמור לאתוס צבא העם – פחות משליש מן הגברים בכל שנתון גיוס, נושאים באמת במלוא הנטל – וזאת בלי שהבאנו כלל בחשבון את העובדה שרק מיעוט מתוכם נמצאים באמת בליבת הכוחות הלוחמים.
בולט הרבה יותר הפער בין מיתוס צבא העם לבין המצב במילואים. בשנת 2000 שירתו במילואים לתקופה מלאה (26 יום) כ 32 אלף איש שהם 4% (!) מכלל הגברים הכשירים לשירות.
מצד שני אנו עדים לכך שעל כל מקום בחטיבות החי"ר המובחרות, ביחידות השדה בקורסי הטיס והחובלים – מתמודדים מתנדבים רבים.
חוק גיוס החובה מחייב את צה"ל לגייס את כולם. גם את מי שהוא לא צריך ולא רוצה.
התוצאה קשה בכמה מובנים:
א – בטלה.
בתוך צה"ל מתקיימת אבטלה סמויה בהיקפים גדולים וכל מי שעבר את המסלול הצבאי מודע לכך היטב.
ב – פגיעה בכלכלה.
מי שבצבא, נמצא מחוץ למעגל העבודה ומהווה נטל על המשק.
ג – פגיעה בביטחון
באופן טבעי נסמך צה"ל על עבודת ידיים זולות במקום על התמקצעות וטכנולוגיה. זו פגיעה קשה בביטחון. הפער בין חיל האוויר שהוא למעשה צבא מתנדבים מקצועי, לבין הירוקים – מדגים היטב את העניין הזה.
ד – (והחשוב מכל) פגיעה בחירות האדם.
הגיוס בכפיה עומד בסתירה לערך החירות שהוא רעיון היסוד של היהדות.
ה – שנאת חינם.
מאז ומתמיד מהווה גיוס החובה מהווה מוקד לשנאה בין מגזרית, בין המתגייסים לבים מי שאינם עושים זאת.
הפתרון הנכון הוא להפוך את צה"ל לצבא מקצועי התנדבותי. לא בבת אחת, לא מהיום למחר, אבל בתוכנית רב שנתית שבה כל שלב נבחן קודם שעוברים לשלב הבא – לבטל את גיוס החובה.
כל היהודים – כולל כולם – יחויילו ויעברו אימון בסיסי ממספר ימים ועד חודש. האימון יותאם בקפדנות לצרכי מגזרים שונים – יוקמו בסיסים נפרדים לחלוטין לנשים, האימון יתקיים בזמני החופשה בישיבות באוניברסיטאות וכדומה.
כל מי שלא יהיה מעוניין להתנדב – יסיים בשלב זה את שירותו. ניתן יהיה לגייסו בעיתות חירום של ממש לתפקידי שמירה ועורף שונים וכן לאימון מתקדם יותר.
חייל שיבחר להתנדב לשרת בצה"ל – וצה"ל יבחר לקבלו (!) - יזכה למשכורת טובה, לאימון מקצועי באמת, הכולל לימודים ותואר אקדמי - והחשוב מכל, למעמד חברתי גבוה (לא כמו בארה"ב).
אני משוכנע כי ההיצע יעלה על הביקוש ורבות מבקשות ההתנדבות תיעננה בשלילה. צה"ל פשוט יוכל לבחור לו את מי שהוא באמת רוצה ולהשקיע את כל המשאבים באלו שעושים את הביטחון במקום במעגלים אדירים של מי שהוא לא באמת צריך.
תישאר רק בעיה אחת. על מה נריב ונפרק ממשלות כשנושא גיוס החרדים ירד מעל הפרק.
למאמר המקורי באתר מנהיגות יהודית
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים