הקומיקאית אורנה בנאי בתכניתה הסאטירית מתלוצצת מרצח חרדים וקוראת להנגיש להם כלי נשק כדי "שיהרגו אחד את השני" * אבי רובינשטיין כאן כדי להזכיר שדם של יהודים אינו חומר סאטירי וכי הסתה לרצח היא לא הומור * בחברה דמוקרטית וחופשית יש קווים שלא חוצים, אחד מהם הוא הסתה לרצח
"יאיר, קח אותי. אני מסכימה אתכם, החברה החרדית היא מדורדרת ושסועה יותר מתמיד. אבל הם אחים שלנו, ולכן חשוב לגייס אותם ולתת להם מסגרת והכשרה מתאימה ומקצוע לחיים ונשק, שיהרגו אחד את השני!"
(אורנה בנאי, מצב האומה)
ושוב קם קומיקאי כזה או אחר וקורא לאומה להרוג חרדים, ושוב נשתלות שאגות צחוק אחרי הבדיחה הקורעת, ושוב נשמע בפריים טיים המסר שלרצוח חרדים זה סבבה. ברור, למה לא, הרי טבח של חרדים תמיד היה עניין מצחיק. תשאלו את הגויים שנהנו מאות שנים מבדיחות משובחות של שחיטה, אונס ושריפה בחיים של חרדים. הגויים האלה, אין עליהם, תמיד ידעו איך חוגגים ועושים שמח.
אז אם קר לכם ועצוב לכם ואתם רוצים דחוף להתעודד מעט, מכריזה הפעם אורנה בנאי, חישבו מיד על גופות של חרדים מזוקנים מתבוססים בשלוליות דמם. דמיינו בעליזות את האיברים הכרותים והתמוגגו לכם מהגסיסה האיטית של היצורים המגעילים. מומלץ אגב לדמיין אותם עטופים בטלית ותפילין, להשלמת אפקט התענוג. חרדים מתים זה פאן טהור.
קבלו בדיחה לשיפור מידי של מצב הרוח: חרדי קיבל כדור בראש. רגע, קבלו עוד אחת: חרדי עונה למוות. איך שהוא צרח, איזה בידור, איזה קטעים.
איפה ראיתי לאחרונה תמונות מצחיקות נורא של חרדים מתים? לא ביד ושם בצילומים מהשואה, לא ברישומים מתקופת האינקוויזיציה, גם לא בסרטוני התעמולה של חמאס. אה, רגע, נזכרתי: בתמונות מהטבח בבית הכנסת בהר נוף.
זה בטח שעשע אותך מאוד, אורנה בנאי, איך שהם שכבו שם על הרצפה. בטח בידר אותך לראות את התפילין הספוגות בדם הקדושים. בטח רעדת מרוב צחוק כאשר הוציאו אותם מבית הכנסת בתוך שקית ניילון לבנה.
יש לי דמעות של זעם ותסכול בעיניים, וקשה לי להמשיך לכתוב מילים נוראות שכאלה, אבל אני רוצה להבהיר לך משהו, אורנה בנאי: אין לך רשות עוד להסית לרצוח אותי; נגמרו הימים בהם יכולת לקרוא להרוג אותי, את אשתי ואת התינוק הקטן שלי. אין לאף אחד את הזכות להתבדח על כמה כיף יהיה לחסל יצור נחות ומיותר, מקק מגעיל שכמוני. על הרבה דברים שתקתי; עד כאן.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים