אנשי מקצוע קובעים כי צבא מקצועי יעיל ואפקטיבי יותר מבחינה צבאית, בטחונית, כלכלית, חברתית ומוסרית. מודל צבא העם גורם לנזק של 9 מיליארד ש"ח בשנה למדינה, ואף מעלה את מספר המתאבדים! תוך ניצול כוח אדם זול למטרות שאינם ביטחוניות ואינם נצרכות בפועל.
פולמוס חרדים-צבא משמש מימי קדם כטריגר לא קטן בבעיות השלום-בית במדינה, וכתדלוק לתהליך קיטוב האוכלוסיות בארץ.
וועדת פלסנר אמורה להמציא חוק חלופי לחוק טל, חוק שנחקק בידי הכנסת הדמוקרטית, ונפסל שרירותית בידי בג"צ שנבחר בידי חבריו לשבט. כעת מחפשים "פיתרון".
ברור שלא יגיע שום פיתרון מוועדה שאינה מעוניינת בפיתרון אלא בפוליטיקה, ולספק ג'ובים לחבריה ממשרות הח"כים - כשלל מסיעות ש"ס ויהדות התורה.
מוועדה חסרת תום לב מינימאלית, המנוהלת בידי בעלי אג'נדות מוצהרות כמו אדון פלסנר בעצמו , קקופוניה תקשורתית וארגונים המתפרנסים מלהיות פריירים, אף אחד לא חולם שתתעלה ותחשוב מעט ברצינות ויעילות. כפי שאכן הוכח.
כמדינת תקשורת, בה היא הקובעת מהו "נושא לדיון" ובאיזה הקשר וזווית הוא מוצג, הוגדרה גזרת הסוגיה בסיסמה רדודה ורגשנית - 'שוויון בנטל', כשהתקשורת מגדירה מהו הנטל, מהי הנשיאה בנטל ומהו שוויון - עובדה המציבה אוטומטית את החרדים במגננה, ומשרטטת בעיגול יעד שמלכתחילה אי אפשר לקלוע לתוכו פתרון אמיתי - זולת הוצאת החרדים מחוץ לחוק, או לחלופין כפיית החרדים לזנוח את היהדות.
בדרך למציאת מוצא מהסבך של בג"צ, קיימות שתי אופציות:
להיגרר שוב לתוך המלכודת שמציבה סיסמת 'השוויון בנטל' ולענות שעוד רבים לא משרתים, כמו אחוזים ניכרים מהחילונים, ערבים, ג'ובניקים וכדומה, ומאידך לזעוק על ההתכחשות עזת המצח לתרומת החרדים גם במושגים חילוניים, כמו ארגוני הצלה, חסד ודמוגרפיה.
ובקיצור, החילונים לא כאלה תורמים והחרדים לא כאלה משתמטים.
(ושפוליטיקאים ואנשי תקשורת ותרבות פופולאריים שבקושי עשו משהו בצבא - אם בכלל, לא מתביישים לצרוח בפול ווליום "שוויון" לחרדים. ולאחר שדורשים להעמיד למשפט קציני צה"ל - בין רגע תובעים בצביעות לגייס חרדים... הקבס מתהפך לנוכח הגועל נפש של אדון לפיד המטיף נגד כל מה שנכשל בעצמו: ליב"ה, צבא, מעמד הביניים, ניקיון כפיים ואמירת אמת. לכנותו צבוע, דמגוג, חרדופוב או אופורטוניסט זול, זה עוד בגדר ברכה)
עלינו לחזור שוב על האמת הכואבת, על היותנו היחידים הנושאים בנטל היהודי, בו לא רק תרומתנו מוכחשת, אלא כל קיומו של הנטל היהודי מוכחש.
רק באמצעות שמירת הדת ולימוד תורת ישראל בראש חץ היהדות, יש הגדרה והמשך לעם היהודי; תודעתית, דמוגרפית, ומציאותית. ולפי אמונתנו - ביטחונית.
כך החזקנו על גבנו השפוף במסירות נפש, בתקופות הקשות ביותר, את עם ישראל כאלפיים שנה. עובדה. שירות יהודי שלא מוקצב לא לשנה ולא לשלוש ללא הטבות, טיולים וצלשי"ם, וכרוך בהרבה השפלות, גזירות, גירושים והשמדות. אולם, בניגוד לכל העמים, אנחנו - שרדנו, והם - בקושי היסטוריה.
אז בואו כולנו יחד נדרוש מתחת לכל עץ ובלוג: שגם החילונים יישאו באופן שווה בנטל היהודי, ושלפחות לא יכבידו את הנטל על אלה שכן נושאים אותו. ש"ישתלבו ביהדות", ובמידה ולא, "נגרש", "נכווץ" ו"נקצץ".
ניתן כמובן לדון שוב, על העובדות המוכרות, שהצבא לא מעוניין ואינו מסוגל לגייס חרדים, מספיק לקרוא את דו"ח מבקר המדינה על 961 חיילי גדוד נצח יהודה, הממורמרים קשות שלא עומדים בהבטחות מינימאליות כלפיהם בתנאי כשרות וצניעות וזכויות תעסוקה.
די במה שההסדרניקים עוברים עם עניין שולי כשירת נשים, ומי מדבר על קביעת תקרת זכוכית לקצינים דתיים וטיפולים מיוחדים, כמו הדחתו המטורפת של סא"ל אייזנר.
די בקריאת מאמרו של גיל רונן על פילוסופיות פמיניסטיות עקומות שהצבא צועד לאורם, גם במחיר פגיעה עצמית (בשם השוויון, איך לא?) בשביל להבין את גודל האשליה שמנסים לפזר, שיש כביכול מציאות ריאלית - הן מצד הצבא והן מצד החרדים - שיגורו בכפיפה אחת.
גם לא נעלם מאיש שיקול הדעת של הדרג המדיני, הכפוף לבגצי"ם ממגדל השן המנותק והאולטרה חילוני, המכניסים חיילים לסיכונים משיקולים תקשורתיים ומשפטיציה הזויה, עם כל יפייפות הנפש הכובלת ידי החיילים מלהתגונן כראוי ולבצע משימתם כהלכה.
די לשמוע את מה שאמר ראש הממשלה משה שרת על ראש הממשלה דוד בן-גוריון, כדי להבין מה מידת שיקול הדעת שמספיקה כדי לשלוח חיילים לסיכון חיים (ומבלי לזלזל באותם האחראים והמתונים מבין מקבלי ההחלטות).
מרעיד לחשוב על פקודות כמו חילול שבת וגירוש יהודים מביתם, המונעות מרשעות גויית של המושכים בחוטים באמצעות קרנותיהם בארץ, שסניפם בג"צ משמש כזרוע הביצועית, והצבא עומד הכן להחלטותיהם ככלי שרת.
וועדות החקירה למיניהן ולדורותיהן ממחישות אחת יותר מהשניה, שמבחינת 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' אי אפשר לסמוך אליהם.
די בכל פרט שנזכר ושלא נזכר כאן, כדי להיווכח שהעיסוק הכפייתי ב"שוויון בנטל" מתועל כולו בצביעות גועשת לנקודה אחת ויחידה: מלחמה בחרדים, כעוד קרב במלחמת התרבות העתיקה בין הציונות החילונית לחרדים, בו השירות הצבאי הוא פיון נוסף בלוח השחמט הכללי.
למרות כל האמת הגלויה והנוקבת שהוטחה כאן, אף חרדי לא מפקפק בכך שצריך צבא, ושהחרדים ממעטים לקחת בו חלק - לצד, כמובן, שירותים אחרים של החרדים, המועלמים ומוכחשים בכחש. (גם מכחישים קיומם של משפחות שכולות חרדיות).
ולכן, כל עוד המשחק נמצא במגרש התקשורתי/בגצ"י שהעמיד משימה אוטופית, רגשנית ושקרית: שוויון רק לחרדים - ודווקא בשירות צבאי חילוני, כי שוויון סכמטי (מקשה אחת) כמו בסדום, חייב להיות כאן. הם לעולם לא ייתנו לנציגי הציבור בכנסת להסתדר לבד בינם לבין עצמם, כאנשים ריאלים ומחוברים לקרקע.
כי העותרים לא מחפשים פיתרון, אלא מעוניינים בקיום הבעיה, וחלקם מתפרנסים מכך. ברגע שתיעלם הבעיה, הם יהיו בבעיה!
אפילו הציבור הדתי-לאומי, בעלי אחוזי החיול הקרביים הגבוהים ביותר, מואשמים בחוסר שוויון - כי הם משרתים 18 חודש ולא 36!
לכן חייבים את האופציה השנייה:
שינוי חשיבה בכל המבט. לצאת מקונכיית השוויון ולחשוב באופן עצמאי מחוץ לקופסה. ליזום פיתרון אמיתי, המעיז לצאת מתוך נקודות הנחה שונה וריאלית בהרבה ממה שהשמאל הציג וסימן בעצם ההנחה של "שוויון בנטל", ולוותר על לא מעט מיתוסים ומשאלות לב - חלקם מושרשים - כמו 'כור היתוך', 'צבא העם' ו'שוויון', שעבר עליהם הקלח מזמן.
ויש פיתרון. קוראים לו: צבא מקצועי.
אם נצלול לעומק, נגלה שכל דעות 'צבא העם' ו'שוויון' הגיעו מדעות שמאלניות חריפות, שחשבו ליצור באמצעות הצבא אינטרודקציה ציונית-חילונית בכור היתוך של משמעת צבאית נוקשה, ומכאן החשיבות שכולם: גברים, נשים, ערבים, יהודים, חילונים וחרדים, חייבים לשרת, על מנת לעצב אותם מחדש.
זה לא הצליח. זה לא מציאותי ולא דמוקרטי. עברנו את הזמנים האלה.
השוויון הסכמטי (בניגוד האיסור לפגוע באחר, שזה נושא שונה לחלוטין) על כל רבדיו, הן מבחינה כלכלית, משפחתית (בין המינים) ומדינית, פשט את הרגל מזמן, אין בו עתיד. כי שוויון יש רק כשלכולם אין, וזורע איי חרבות ששנים לוקח לבנותם מחדש. הקומוניזם והקיבוצים הם ההוכחה הטובה ביותר.
הגיע הזמן לשנות את הדיסק ולחזור לחשוב לגופו של עניין באופן ריאלי, שצבא נועד לצרכי ביטחון והגנה באופן המקצועי והטוב ביותר, לא למטרות פילוסופיות הגובלות בעבדות וניסויים בבני אדם, בשם השוויון.
הראשון שדיבר על הצורך לעבור לצבא 'קטן וחכם' היה אהוד ברק עצמו. מספר וועדות, שהמקיפה מהן היא וועדת ברודט, החליטו שחצי מהצבא מיותר! וקבעו שמודל זה יחסוך 9 מיליארד שקל בשנה! והצבא יהיה צבא טוב יותר וערוך יותר.
צבא שישרתו בו רק ללחימה, ולא גיוס השקפתי שיעסוק בגיור, בחינוך, בעיתונאות, בפילוסופיה שמאלנית של שילוב נשים, להטבי"ם, בדואים - "כור היתוך ישראלי שמאלני", שאין בינם למשימה וצורך ביטחוני-צבאי ולא כלום.
לא מעט חומרים ומחקרי עומק נערכו, ודלינו מהם פנינים מועטים לשירותכם:
מכון ירושלים לחקר שווקים הוציא מחקר ארוך ומפורט ולהלן קטעים מובחרים הימנו:
"נייר זה ילמד שבחינה אמפירית של הנתונים הגלויים ביחס ל"צבא העם" מגלה כי הרעיון אינו מומש בפועל. יתר על כן, הניסיונות לממשו מקשים על המשק והחברה הישראלית, מצד אחד, ופוגעים ביעילות המקצועית של הצבא עצמו, מצד שני. מיעוט קטן נושא בנטל מקצועות הליבה הצבאיים ותחזוקת כשירות כוחות המילואים, בעוד הנטל הנובע ממודל הגיוס הצבאי מגיע עד כדי אובדן 9 מיליארד ש"ח בשנה.
נייר זה מבקש להציג את הפער בין המיתוס של "צבא העם" לבין המציאות, ולהציג את המשמעויות והעלויות הנסתרות של צבא מגויסים מול החלופה של צבא מקצועי, המתבסס על מתנדבים. חלופה זו היא של מקצוענות, התואמת חברה חופשית ודמוקרטית מצד אחד, ואת דרישות הביטחון המודרניות, מצד שני. כי בניגוד לאתוס של "צבא העם", בפועל פחות משליש מן הגברים בכל שנתון גיוס נושאים בנטל מלוא תקופת השירות, וזאת עוד בטרם נלקחה בחשבון העובדה שרק מיעוט המגויסים עוסק בתפקידי הליבה של הכוח הלוחם.
הפסיכולוג בני מרום, המשמש כפסיכולוג מחקרי המסייע לצבא במניעת מקרי התאבדות בקרב חיילים, מציין את העובדה שכ-35 חיילים מתאבדים מדי שנה, בממוצע: "זו מחלקה שנמחקת. מאז קום המדינה, מבין 21 אלף חללי צבא, ייתכן מאוד שכמעט 10 אחוזים מהם, כ-1,500, התאבדו". מתוך נתונים אלו עולה, כי הגורם מספר אחת למוות בצה“ל, בשנים בהן אין מלחמות, הוא התאבדות.
אם כן, הרעיון של "צבא העם", הנתמך על ידי אלו הקוראים להגברת גיוס החובה והכלתו על שכבות אוכלוסייה נוספות (חרדים, "משתמטים" ונשים שאינן משרתות כיום), מנוגד לדרישות הביטחון של ישראל ולהתייעלות צה"ל, מזיק לחוסן הכלכלי של מדינת ישראל ועומד בסתירה לעקרונות החברה החופשית".
אתר קו ישר, במחקר ארוך ומעמיק מסוגו, מנפץ מיתוסים ושקרים מושרשים בעוז, ומפרט אחד לאחד את האבסורד בגיוס כפוי ושווה כביכול, לעומת היתרונות האדירים של צבא מקצועי. להלן מספר ציטוטים ממחקר ענק:
רוב המשרתים בצבא מועסקים בתפקידים שמידת הסיכון האישי בהם זהה לסיכון שלוקח על עצמו עובד עירית רעננה. לכן, לא צפוי קושי לגייס לצבא חיילים לרוב המקצועות שאינם לחימה (שמהווים לפחות 80% מהיקפו של כל צבא). לתפקידים שאינם לחימה, ניתן לגייס חיילים גם בגיל 35 ולא דווקא בני 18. הצבא יכול לגייס עובדים מנוסים בדיוק כפי שנוהגת חברה אזרחית ולא להגביל עצמו לאוכלוסייה שמלווה אותו מגיל 18.
צריך לחייב את כל הצעירים שאינם משרתים בצה"ל בשירות לאומי למען הקהילה ?
ביסוד הרעיון מונחת ההשקפה שהמדינה, באמצעות הממסד הפוליטי, רשאית לשעבד את האזרח ולכפות עליו לעבוד עבור הזולת ללא תמורה. ואם נוהגים כך כלפי מחצית מהאזרחים, במסגרת כפיית שירות צבאי, צריך להשוות את תנאי השעבוד גם למחצית האחרת.
כפיית "שירות לאומי" על מחצית מבני מחזור גיוס אינה מעשית ומחייבת הקמת מנגנון ביורוקרטי ענק לאיתור מקומות עבודה, הצבת הצעירים לשירות הלאומי, פיקוח עליהם, תשלום "דמי כיס" כמו לחיילים. יצטרכו להקים מוסדות ביורוקרטים מקבילים לצבא, כגון "משטרת השירות הלאומי" לאיתור נפקדים, עריקים ומבריזים, "בתי דין לשרות לאומי", וכמובן בתי כלא.
תועלת כלכלית לא תצמח מכך, אלא מנגנון נוסף של עשרות אלפי פקידים, שוטרים וקב"נים... ותעשיית פטורים משירות לאומי...
השלכות של שינוי פני הצבא
להלן חלק מההשלכות הצפויות בעקבות שינוי פני הצבא בעידן החדש:
* קריירה צבאית כלוחם – כמעט ואינה אפשרית כיום. הדרך היחידה כיום להישאר לוחם, היא קורס קצינים, שמהוה למעשה את תחילת הדרך להתרחקות מלחימה... או להתנדב לימ"מ (יחידה מקצועית שכפופה למשטרה).
* גיוס ערבים ומיעוטים אחרים – הפרדת משימות השיטור והשמירה מצה"ל, יחד עם התמורה הגבוהה לשירות צבאי, יגרמו לשינוי ביחסם של האזרחים הערבים לצבא. האפליה שחשים ערביי ישראל לא תהיה מוצדקת בעידן החדש. רשויות מקומיות ערביות לא יקבלו תקציבים ממשלתיים בדיוק כפי שהרשויות היהודיות ינותקו מתקציב המדינה. כך גם ביתר התחומים. לכן, יגדל מספר הבדווים והערבים שירצו להתגייס. השאלה הציבורית מדוע ערבים לא משרתים בצבא – תיעלם. מה עוד שגם על יהודים לא תחול חובת גיוס.
* גיוס חרדים – השאלה תוסר מסדר היום. לא יהיה גיוס חובה לאף אחד. יסתיים הויכוח על "תורתם אומנותם". מוקש רציני יוסר – מהגורמים העיקריים לקיטוב בין דתיים לחילוניים. כל החקיקה סביב הנושא תבוטל.
* גיוס בנות – שיטת שירות החובה של חיילות כיום בזבזנית ויקרה. בנות יוכלו להתנדב לצבא המקצועי בדיוק כמו גברים, לתפקידים מתאימים. תעשיית השתמטות שלמה משירות צבאי תחדל מלהתקיים. שקר נוסף ימחק מהחברה הישראלית (הצהרת דַתִיוּת פיקטיבית, נישואים פיקטיביים ותרגילי השתמטות אחרים).
* משטרה צבאית ומערכת השיפוט הצבאית – תצומצם ללא הכר. העונש החמור ביותר לחייל בצבא מקצועי יוקרתי יהיה פיטוריו מצה"ל! המערכת הכפייתית הנוכחית מאלצת את הצבא לעסוק באינספור בעיות משמעת, נפקדות ועריקות. למערכת השיטור והענישה בצבא מקצועי, שהתנדב לשרת מרצון, תהיה תעסוקה מועטה.
* ועדות רפואיות, קציני בריאות נפש ומרפאות – כ- ¼ מהמתגייסים כיום פונים לקב"ן (קצין בריאות נפש), רבים אחרים פונים לועדות רפואיות להורדת הפרופיל הרפואי. תעשיית ה"גימלים" במרפאות פורחת. תופעות בלתי נמנעות בצבא חובה כפוי. זו למעשה הדרך של עשרות אלפי חיילים לבעוט במערכת הכפויה. מנגנון מסועף מועסק על ידי הצבא בטיפול באוכלוסייה נרחבת זו. לתופעות, השלכות מורליות חמורות על יתר החיילים שמצטיירים כ"פראיירים", מה עוד שהרכב האוכלוסייה ה"משתמטת" הולך ומשתנה – גדל חלקם של החיילים מאוכלוסיות מבוססות. בצבא מקצועי כמעט ולא תהיה תעסוקה למנגנון תומך השתמטות זה. רובו הגדול יהיה מיותר.
* סרבנות – תופעת הסרבנות שהולכת וגדלה, מולה ניצב צה"ל כמעט חסר אונים, תיעלם. אין סרבנות בצבא מתנדב.
* השתמטות פנימית – היקף ההשתמטות הפנימית בצה"ל קשה למדידה, אך בהחלט ראוי למחקר. אלפי החיילים שמגישים בקשות למעבר מיחידה ליחידה (טופס 55), אלפי החיילים שדורשים ולוחצים על שירות קרוב לבית (קל"ב), חופשות מיוחדות בטוענות שונות, דרישות לשחרור מוקדם וכדומה. גם ההליכים ה"מוצדקים" נובעים לא מעט מאופיו הכפייתי של הצבא. ביורוקרטיה ענקית מועסקת בטיפול באותם חיילים. נזקם של רבים רב מתועלתם. תופעות אלו תהיינה שוליות בצבא מקצועי מתנדב.
* אבטלה סמויה – חייל שאינו מקבל משכורת הוא זול לכאורה, כמעט "חינם"... כך יכול הצבא להעסיק לא מעט חיילים בתפקידים שאינם נחוצים או בעבודות שנמשכות בפועל מספר קטן של שעות ביום. ספק אם היקף התופעה נחקר ביסודיות. בצבא מקצועי בו אחוז הלוחמים גבוה תצומצם התופעה.
* מוטיבציה – חייל מקצועי, מתנדב-שכיר, הוא בעל מוטיבציה גבוהה לאין שיעור מחייל שכפו עליו שירות צבאי. בצבא חובה כפוי חלק ניכר מהחיילים "מעביר את הזמן" – מבצע את המינימום הנדרש כדי לעבור בשלום את תקופת השירות. ראש קטן. היעדר משמעת הוא אחד מהסימפטומים.
* יעילות ומקצוענות – צבא מתנדבים-שכירים יעיל מצבא חובה. החיילים משרתים תקופות ארוכות ורוכשים מיומנות גבוהה. יתרון היעילות של צבא מקצועי יבלוט ככל שהצבא יתבסס על טכנולוגיות חדישות יותר – צבא חובה יתקשה להפעילן. היעילות גם מושפעת מרמת מוטיבציה עדיפה של צבא מקצועי.
* חיסכון בחיי אדם – חייל חובב, כמו רוב חיילי צה"ל, מיומן פחות מחייל מקצועי. יש להניח שחלק לא מבוטל מהנופלים בלחימה ובפעילות מבצעית נהרגו בגלל חוסר מקצועיות שלהם ושל המערכת.
צה"ל בעידן החדש יהיה צבא קטן יותר, אך כוחו הלוחם יגדל. צמצום מטלות הצבא, יחד עם הקטנת העומס הביורוקרטי, הנובע ברובו מהצורך באחזקת צבא-חובה, יעלו את משקלו של הכוח הלוחם. צבא יעיל עם מינימום בעיות משמעת. אזרחים יעמדו בתור להתגייס לסדיר ולמילואים. תקציב הביטחון שיקטן ישחרר מקורות נוספים לשגשוג המדינה בעידן החדש.
התנועה הליברלית עוסקת הרבה בכך, וגייסה לא מעט תומכים ואף הפגינה למען צבא מקצועי, להלן מתוך פרסומיה:
"ואכן, צה"ל אף הצהיר בועדת טל שאין הוא מעוניין בגיוס חרדים בכפיה, וקבע, שלטעמו רובם אינם מתאימים לשרות צבאי".
רעיון צבא העם לא מומש. הניסיונות לממשו מקשים על המשק והחברה הישראלית, מצד אחד, ופוגעים ביעילות המקצועית של הצבא עצמו, מצד שני. מיעוט קטן נושא בנטל מקצועות הליבה הצבאיים ותחזוקת כשירות כוחות המילואים, בעוד הנטל הנובע ממודל הגיוס הצבאי מגיע עד כדי אובדן 9 מיליארד ש"ח בשנה".
באתר התנועה לצבא מקצועי ניתן למצוא מלאי חומרים מרתקים, השוחטים את כל האמונות התפלות והקדומות סביב צבא העם, ומסכמים אותן חד וקולע בשורות הבאות:
לצבא מקצועי יתרונות מכריעים על פני צבא המגויס בכפייה (“צבא העם”).
בטחונית – טוב יותר, הטכנולוגיה של ימינו דורשת התמקצעות, מיומנות וניסיון אשר יכולים להרכש רק בצבא מקצועי.
כלכלית – חסכוני יותר, צמצום ניכר בביזבוזים המשוועים.
חברתית – שיוויוני יותר, זכות הבחירה החופשית היא השיוויון היחידי והאמיתי, זכות זאת יכולה להתקיים רק בצבא מקצועי.
מוסרית – נכון יותר, צמצום ניכר במספר המתאבדים בצבא והקץ לעבדות בכפייה.
נקנח בציטוטים מדו"ח וועדת ברודט:
"צה"ל", אומר חבר בוועדה, "מגייס אלפי חיילים שהצבא לא צריך אותם, אבל לאף אחד אין אומץ לקום ולומר את הדברים. הצבא, למעשה, ממלא תפקיד שאיננו שלו, ולכן ההצעה היא שהאנשים האלה, שאינם תורמים לביטחון, יופנו למקומות שבהם אנחנו זקוקים להם. צריך אומץ לב לקום ולומר את הדברים: לא עוד צבא העם, לא עוד כור היתוך, אלא צבא מקצועי, שעניינו רק ביטחון. צריך להוריד את הנטל מהצבא. לא יכול להיות שצה"ל יישא על גבו את נטל החינוך, למשל, ויקראו לזה 'תקציב ביטחון'. היום, חיילים רבים מגויסים לצה"ל בלי שום קשר לביטחון. אפשר לצמצם את הצבא באופן משמעותי".
אלו חומרים כטיפה מן הים, הנגישים בצורה חופשית ברשת לכל המעוניין. התמונה המלאה גדולה בהרבה מזו שהובאה לפניכם.
גם נזכיר, שה"גיוס לכל" מונע באופן חוקי מאלפי חרדים לעבוד ולהתפרנס, כי המדינה החליטה להעניש את עצמה פעמיים. אם לא משרתים אז לא עובדים, "תבן לא ניתן לנו, ולבנים אמרו לנו עשו".
יתירה מכך, ביום שיהיה צבא מקצועי, במידה ויהיו מסלולים אטרקטיבים שישמרו ללא חוכמות וזיופים על חופש הדת וההבטחות, יהיו יותר חיילים חרדים.
דומה שלא רוצים להוריד את חובת הגיוס רק כדי להשאיר את החרדים כשמורת טבע מושמצת, שתשב נצחית על ספסל הנאשמים. אוי ואבוי אם כבר לא יוכלו להתגולל עליהם. את מי אז יאשימו?
יש גם תמימים שלא מסוגלים להינתק מהחלום הישן, המתוגבר בידי אנשי שוליים בדמויות חרדיות, שאתרים מסיימים מרבים לתת להם במה ולזרות חול בעיניים, שאולי יבוא יום והחרדים יישברו, ויכנסו לצבא בתנאים שלהם, כשלב ראשון לחילוניות!
האם שווים כל הבזבוזים המשוועים בגיוס החובה - שגם גורם לבעיות חברתיות פנימיות בתוך הצבא ומחוצה לו - על חשבון היעילות הצבאית, רק כדי לשרת פילוסופיה שמאלנית מנותקת בשם שוויון בעם, שוויון הלקוח לא מעט מהדוקטרינה הקומוניסטית ההיסטורית "של מעמד שווה בין האזרחים", שהשמאל כולו עדיין לא השתחרר ממנו?
זה לא שוויון בנטל אלא נטל השוויון!
אז אם בתקשורת מסרבים לדון על כך, בואו נעלה את הנושא לסדר היום, ונתבע זאת ללא פחד ומורא.
מה שהיה בסדר לאהוד ברק, שאול מופז ושורת וועדות בראשות אלופים בכירים, טוב גם לנו ולכל עם ישראל.
צבא מקצועי הוא גם שוויון, גם צבא, וגם שלום פנימי במדינת ישראל.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים