מלחמה בחוץ- שלום בפנים

בין כיפור לסוכות, אביגדור רבינוביץ בטור פייסני על הקשר בין המצב הגיאו פוליטי במזרח התיכון למצב החברתי והבין מגזרי בישראל

ום הכיפורים הוא זמן של חשבון נפש - מחשבה על השנה החולפת. כולם מתכנסים בתןך עצמם לחשבון נפש פנימי - האם הייתי מספיק בסדר ביני לבין קוני, האם הייתי בסדר ביני לבין סביבתי/משפחתי/חברים. אם נתבונן אל האמת נכוחה נגלה כי השנה שחלפה, לפי דעתי, הייתה עם כל כך הרבה הכפשות בינינו לבין עצמנו, בין מגזר כזה או אחר, הרגשת את השנאה, או "חוסר אהבה", כלפי השונה. בין חרדים ישנים לחרדים חדשים, בין חסידים לליטאים, בין דתיים למסורתים, בין רבנים יותר לרבנים פחות, בין חילונים לחרדים ובין ימין מדיני-כלכלי לשמאל כלכלי-מדיני. בכל מקום יכולת להרגיש את זה – 'יש מלחמה בבית'. אבל אז הגיע יום הכיפורים. כולם הצטופפו בבתי הכנסיות, ראית את האחדות של כולם - חרדים, חילונים, דתיים, חסידים, כולם כאחד הגיעו לבקש סליחה מבורא עולם. זכיתי לשמוע את דרשת הרב ישראל מאיר לאו שליט"א בבית כנסת הגדול רגע לפני תפילת נעילה. הוא אמר:

כשבחוץ יש מלחמה, בתוכנו שוררת אחווה, אחדות ושלום. אך כשמבחוץ יש שלום, בפנים מתעוררות השנאה, החוסר פירגון בינינו לבין חברינו. הכעס מוציא אותנו משלוותנו ואז המלחמה עקובה מדם גם בלי אקדחים וטנקים, רק עם הפה שלנו שרוצח אנשים בדם קר

מיי יתן שבמדינת ישראל, גם כשאין מלחמות מבחוץ, וטילים לא שורקים על ידינו, נחיה בתוכנו בשלום, אחווה ורעות, ויחיו חרדים, דתיים, חילונים וחסידים יחד כאיש אחד בלב אחד. רגע לפני חג הסוכות, כשהשמחה שוררת בכל בית ובית, בכל משפחה ומשפחה וכולם מתכנסים לסוכה אחת לסעוד ביחד ולשמוח ביחד, נוכל גם אנחנו, העם היהודי, לשמוח יחד ולא רק לפחד ביחד. בסופו של דבר, כולנו באותה סוכה.