"איך זה שאתה באינטרנט, הרב'ה שלך מרשה?" מי שחושב שחרדים מנותקים מטכנולוגיה ואינטרנט כבר ממש לא בעניינים. יאיר טיילור מנפץ את המיתוס: חרדים כן משתמשים באינטרנט (מסונן)
נמאס לי כבר לשמוע את המשפט הזה: "אההה? איך זה שאתה באינטרנט, הרב'ה שלך מרשה לך?" (או במילים אחרות: הטורים שלך מזה מעצבנים, אז תתקלף לנו מהרשתית ותן לנו להתפרע בטוקבקים כאוות נפשנו בלי לערער לנו החיים". הדוסים הלכו, שיגועים! אפשר לקפוץ על הספות!!!!1..)
יש עוד סוג, כזה שחושב שאני, הדוס, מתנגד לטכנולוגיה. כזה אני. חשוך. פנאט. כמו כת האיימיש בארה"ב, ולו הייתי יכול הייתי מבעיר אש מאבנים, אבל אני שומר אותם כדי לסקול מחללי שבת ושוטרים. אני מנסה להבין: גם כש"אור ירוק" דורשת להתקין חגורות בטיחות במושבים האחוריים היא "מתנגדת לטכנולוגיה"?
תבינו, זה בכלל לא בקטע של דת. הרי בסופו של יום, אינטרנט הוא כלי ותוצאות של כלי נמדדות קודם כל ואחרי הכל, בצורה שבה תשתמש בו. גם מטוס יעביר אותך במהירות ליעד רק אם תדע להשתמש בכל אמצעי הביטחון הדרושים. אם לא, אתה תתרסק הרבה יותר מהר.
כשמנחה התכנית "צינור לילה" בירר אם אין לי בעיה עם אינטרנט, אמרתי לו: "את השאלה הזאת אתה צריך לשאול את רעייתי". ספרו לי אחרת, ספרו לי עוד על "כבוד האישה" של רעייה שיודעת שבעלה רובץ מול פורנו, או שהוא רק פותח מידי פעם, או שהוא רק יכול לפתוח. לי יש אינטרנט מסונן, אפילו שאני ילד גדול ומאופק. זה בדיוק כמו שיש לי ESP באוטו, זה רק אומר שאני משתמש בכלי הזה בצורה נכונה, בלי לסטות ממה שאני רוצה וצריך לעשות.
הגבלה איננה התנגדות
כשאני מדבר עם חילונים על האינטרנט המסונן שלי אני רואה את המבטים עליי. זה נע בכזאת מין קשת, בין זלזול יהיר ולועג ל"שטויות שיש לו בראש" עבור לרחמנות (יש גיבנים, יש נכים, והוא, מסכן, נולד לחברה סגורה וחשוכה) וכמובן עבור לנאוריזם הסולידי של "אני מקבל אותך כפי שאתה, לא משנה לי כמה הזוי תבקש לחיות".
אז אני רק שאלה: תגידו, חילונים יקרים, אתם התחרפנתם? רגע, אל תנתקו, יש לי עוד שאלה, בגלל שזה נוצץ, צבעוני, ועושה קולות, שכחתם את כל הערכים בצד והתמסרתם מרצון לאליל החדש? הרי אנחנו מכירים את זה, יושבים יחד בבית קפה, בפגישה, אתה מדבר עם בנאדם, ואז אתה שם לב שמולך יש בעצם רק גופה. הבנאדם לא כאן. הוא באייפון. זה לא מוות קליני, זה יותר 'אוטיזם טכני', או אם אדייק, אוטיזם טכנולוגי. "אייפוניזם להמונים".
הנאורים שבנינו מבינים סוף סוף מה כל כך גרוע באינטרנט. ילדה שהתאבדה בגלל הערות פוגעניות (תדעו לכם, גם דוסים לפעמים נעלבים, הם פשוט לא מתאבדים) או סוטה שהגיע ל"גן עדן לפדופילים", הרשו לי להרוס לכם את האופוריה: שטויות! הנזק למבוגרים הוא לא פחות. מהפכה במצרים? מה עם מהפכה בתוך הבית, מה עם קשרים אישיים ורגשיים?
לא מזמן שמעתי מפקד צוללת בחיל הים (ב"אוניברסיטה המשודרת" בגל"צ) שקונן על כך שעידן הרשתות החברתיות מעמיד אתגרים קשים לחיול בני נוער, כיוון שהלוחמה הימית דורשת אינטגרציה חברתית חזקה מאוד. מחריד: הדור הצעיר שלנו גדל עם נכות רגשית, ואנחנו עוד הולכים לחנות ומשלמים 5000 ש"ח על המכשיר שהורס את היכולות החברתיות שלו (וגם גאים בבייבי שכל כך מבין בטכנולוגיה ומעלה תמונות של הגלידה או הסנדלים לפייסבוק). כי הטכנולוגיה היא כלי נהדר, אם רק משתמשים בה במינון, איזון וסינון.
מעריב
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים