בוגי מול לפיד - פופליזם מול ריאליזם

הביטוי "רק רציתי לחזור הביתה בשלום" מקבל בימים אלה משמעות חדשה בקרב אלפי החיילים החרדים: לא רק לחזור מהשירות הצבאי, אלא גם להצליח להגיע לבית בתוך השכונה בלי שיצעקו עליך "משת"פ"

הדיון על החרדים התנהל השבוע כמו הדיון על הגז הטבעי. הגז עצמו הרי לא מוזמן לדיונים בכנסת ולא משפיע על קבלת ההחלטות. הוא רק גז. שואבים אותו ומחליטים כמה לייצא וכמה לא. ככה נשמעו השבוע דיוני ועדת פרי: מתווכחים כמה חרדים ילכו לאן ומתי. ה"משבר" שעליו הכריזה יש עתיד היה משחק אחד ארוך בנדמה לי, כאילו באמת מדובר בצינורות גז ולא באנשים, כאילו מדובר בעניין טכני ולא בתהליך חברתי מורכב ורגיש.

ואולי הדימוי הוא לא גז. בואו נשווה זאת, לפלסטינים. כן, למי שנתפס כאויב. יאיר לפיד, יעקב פרי ועופר שלח כינסו עם תום דיוני הוועדה מסיבת עיתונאים חגיגית כאילו חתמו על הסכם שלום סופי ומוחלט עם הרשות הפלסטינית. רק פרט אחד היה חסר: הפלסטינים עצמם.

בינתיים, בשטח, ההיפך הגמור קורה: בחודשים ספורים – בזכות גל התבטאויות והצהרות לוחמניות – הצליחה "יש עתיד" להפוך את הקיצונים שבקיצונים בחברה החרדית למיינסטרים. לראשונה מזה שנים, חייל חרדי לא יכול לעבור כרגע במאה שערים ובשכונות נוספות. טקס השבעה של הנח"ל החרדי בגבעת התחמושת כמעט בוטל השבוע מחשש להפגנות-נגד (בסוף, אגב, אף משועמם לא הטריח את עצמו לבוא ולהפגין).

הביטוי "רק רציתי לחזור הביתה בשלום" מקבל בימים אלה משמעות חדשה בקרב אלפי החיילים החרדים: לא רק לחזור מהשירות הצבאי, אלא גם להצליח להגיע לבית בתוך השכונה בלי שיצעקו עליך "משת"פ".

מה קרה כאן? הרי בשנים האחרונות יצאו אלפי חרדים שתורתם לא אומנותם לצבא, לשירות לאומי ולתעסוקה. חלקם הגדול אף עשה זאת בעידוד שקט של גדולי הרבנים. אז מה השתנה? הכול עניין של גישה. מי שהקשיב למסיבת העיתונאים של לפיד עד סופה, ראה כמה עוינות הוא מעורר לא בקרב האברכים ותלמידי החכמים אלא אפילו אצל העיתונאים החרדים, כשתורם לשאול שאלות הגיע.

בואו נשווה את הטקסטים של לפיד ובוגי יעלון ביום שני בצהריים, בשיא הוויכוח ביניהם. לפיד, בסטטוס קצר שבו המילה "אני" מופיעה שש פעמים, כתב כך: "כל ניסיון לטרפד את ועדת פרי כדי לפזול לעבר הפוליטיקאים החרדים יוביל לפירוק הממשלה". שמעת, בוגי? פזלת – פרשנו. יעלון (מה הוא כבר מבין בזה, הוא רק רמטכ"ל לשעבר ושר הביטחון הנוכחי) התעקש על ניסוח אחר. הוא בוק ישן, לא פוליטיקאי חדש. המילה "אני" לא הוזכרה כלל, רק המורכבות: "יש כאלה שלא מבינים שאי אפשר לשנות מציאות של 65 שנה באבחת חרב או באיום על אוכלוסיות.

זה לא ייקרה בחוק או בהחלטה, אלא בתהליך. בחרנו בדרך של לשתף את האוכלוסיות הללו, ולהביא אותן עצמן לשתף פעולה. ברגע שמשתלחים באוכלוסייה ומאיימים עליה שלומדי תורה ילכו לכלא, התהליך בדיוק הפוך. השילוב ייעשה בהדרגתיות. הדרך הנכונה לפעול היא לעודד ולאפשר, בניגוד לדרך הדה-לגיטימציה וההשנאה".

עכשיו, מי יביא ליותר שיתוף פעולה מוסכם ובריא במסלולי גיוס, שירות לאומי ותעסוקה? בוגי. מי יקבל יותר לייקים? לפיד. בכיר במשרד הביטחון שעובד מול הנח"ל החרדי נתן השבוע עצה מעניינת, בזו הלשון: "החוק נוסח, זהו. 'יש עתיד' עשתה את ההון התקשורתי שלה. מעכשיו כדאי שאנשי 'הליכוד' ו'הבית היהודי' יעבדו מול הצעירים החרדים. הם מדברים איתם בגובה העיניים, לא מלמעלה".

כי מהשבוע, מה שהכי טוב לסוגיה הזו הוא שקט, לא מסיבות עיתונאים. איציק קרומבי, יזם היי טק חרדי צעיר, כתב השבוע: "הנוסחה מאוד פשוטה: ככל שהפוליטיקאים מדברים בעד שילוב החרדים, ככה החרדים פחות ישתלבו".

פורסם בידיעות אחרונות